היי.
סיימתי לא מזמן טירונות 02
התחלתי את הסדיר.
לא עושה קורס .
בכל מקרה..הטירונות לא עוזבת אותי. החיילות שהיו איתי הסגל מפקדים...והסגל מעליהם...
היו לי חוויות טובות וחוויות רעות על גבול הטראומטיות..
אני והמפקד שלי לא הסתדרנו בכלל..הייתה הרבה בעייתיות ביני לבינו....הוגדרתי"הבעייתית"...עזבו את זה שזה היה מעליב ...
הייתי קולטת אותו שהוא צוחק עם אחרות וסבבה איתם וכאלה ולי הוא אפילו לא מסתכל בעיניים..כשאני מדברת אליו הוא מתחמק ממני...כאלה דברים...אחרי הטירונות בנות הוסיפו אותי בפייסבוק ואת הסמלת הם אישרו אותם ואותי לא והוא אפילו מחק את הבקשה. אני חשבתי להוסיף אותו בקטע של טוב בוא נשכח מה היה בסך הכל הטירונות עברה.אבל לא...
בגלל הבעייתיות איתו היה לי גישה למ"מ . שבהתחלה היה קשה איתה גם אבל זה איכשהו הסתדר ואחרי הטירונות כתבתי לה תודה והכל. רק לה.
המקום עצמו שעברתי בו את הטירונות חרוט לי בראש ולמרות שאני כבר בבסיס אחר עם אנשים אחרים אני לא מפסיקה לחשוב על מה שהם עושים...ועל המקום והאנשים וכל זה...
לא מבינה למה זה ככה ומה לעשות?זה ממש מעציב אותי......לפעמים אני מרגישה שאני מתגעגעת לשם.
עכשיו תכלס מי מתגעגע לטירונות..אבל כן!.....
אני מנסה באמת להתנתק מהטירונות הזאת כבר ולא מצליחה....כועסת על עצמי ממש.....
נמאס לי אני רוצה להתרכז בסדיר ולהרגיש שייכת.
גם המעבר החד בין הטירונות לסדיר זה מטורף....
איזה שוני.
נכון שנוח יותר ...אבל הלוואי והטירונות הייתה נמשכת עוד חודש לפחות...עד שהתרגלתי זה נגמר.
אם הייתי יודעת שזה ככה עם המפקד הייתי מבקשת לעבור אוהל או משהו.....סתם חבל....:/
רק עוד משהו אחרון....אני ממש שמחה במקום שאני נמצאת בו עכשיו ובתפקיד שלי ובאמת שלא יכולתי לבקש יותר טוב מזה ואני מאוד אוהבת את השגרה ולמרות זאת היה לי חשוב לכתוב את השאלה כדי לעזור לעצמי בעזרת העצות שלכם להתנתק רגשית מהטירונות...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות