היא חברה טובה שלי, אבל לפעמים היא מתנהגת באנוכיות ומבריזה. לסלוח לה?

היא חברה ממש טובה סך הכל, אבל יש לה קטעים שהיא מתנהגת באנוכיות ובאגואיסטיות, או מבריזה ברגע האחרון.
לדוגמה:
תכננו לנסוע לטיול בסוף שבוע. תכננו אל הטיול חודש מראש! אני ביטלתי משמרות שנקבעו לי לאותו סופ"ש (למרות שרוב המשכורת שלי היא מהמשמרות של הסופי שבוע), פחות מיום לפני היציאה לטיול היא שולחת לי הודעה שהיא לא יכולה לבוא כי היא בדיוק שכרה דירה (שאליה היא נכנסת רק בעוד חודש וחצי) והיא רוצה שאבא שלה יבוא לעזור לה לסדר אותה בסופש הזה.
מקרה נוסף שקרה:
היא רצתה לארגן ישיבה בים בשבת עם כמה חברים. אני גרה בצפון העיר והיא בדרום והיא בחרה בחוף הכי דרומי של עיר, אמרתי לה שזה קצת בעייתי לי כי אין לי רכב ואני גרה בצפון ושאלתי אם אפשר להעביר את זה לחוף במרכז העיר כדי שזה יהיה לי מעט יותר זול בנסיעה במונית. אז היא העבירה את זה לחוף השני הכי דרומי בעיר, כשביקשתי ממנה שוב שתעביר את זה לחוף במרכז העיר היא אמרה שאי אפשר כי היא רוצה להגיע לשם באופניים ואי אפשר כל הזמן להתחשב בי.
המקרה האחרון שהביא לפיצוץ קרה לפני שבוע וקצת:
אני והחבר נפרדנו אחרי תקופה דיי ארוכה, הייתי ממש מרוסקת ובדיכאון, לא אכלתי ורוב הזמן שכבתי במיטה בלי שום רצון לצאת ממנה. היא כמובן ידעה על זה ודיברנו המון באותם ימים גם בהודעות וגם בשיחות , היא ניסתה לנחם אותי, נתנה לי טיפים להתמודדות מהניסיון חיים שלה ואמרה שהיא תבוא להיות איתי ברגע שתוכל. בשישי היא אמרה שהיא נוסעת מחוץ לעיר להורים, אבל במוצאי שבת היא חוזרת והיא תבוא אלי, תביא לי אוכל ונצא בערב או משהו. כמובן שכל השבת לא שמעתי ממנה וגם במוצאי שבת לא שמעתי ממנה. בסביבות שתיים עשרה בלילה שלחתי לה הודעה להבין מה קורה והיא ענתה לי שיש לה מחר משמרת בוקר אז היא הוכלת לישון. כששאלתי מה אם מה שקבענו, היא אמרה שיש לה גם מלא כביסה שהיא לא הספיקה לעשות אז היא נשארת לישון אצל ההורים.
כתבתי לה שממש צפיתי ליציאה הזאת כדי לנסות להתעודד מעט, שהיא יודעת איך אני מרגישה וממש מאכזב לדעת שאני מתחת לכביסה שלה בסדר עדיפויות.
היא כמובן ניסתה להתנער מאחריות ולהגיד שזאת לא אשמתה.
כשכתבתי לה שנמאס לי ושזה מתסכל לגלות שאני מוכנה להקריב ולעשות שמניות באוויר כדי שהתוכניות שלנו יצאו לפועל והיא לא, היא כתבה לי שאני לא מבינה את המצב שלה, שיש לה המון על הראש כי היא צריכה לדאוג לעבודה, לשכר דירה, לתשלום חשבונות ולבעיות הבריאותיות שלה, (שזה בדיוק כמו המצב שלי רק שלי יש גם את הלימודים על הראש ולי אין משפחה או מישהו שיתמוך בי ויעזור לי כמו שלה יש.) אמרתי לה שהמצב של שתינו מאוד דומה ובכל זאת אני לא משתמשת במצב הזה כתירוץ ולא מבריזה או מבטלת תכניות ברגע האחרון.
היא התעצבנה, כתבה לי הודעה צינית שאני חברה טובה ותומכת ושהיא אנוכית ומגעילה ומה בכלל אני עושה בחברתה? ויותר מאוחר בהמשך היום היא שלחה לי הודעה מפייסת שאני חשובה לה ושהיא אוהבת אותי ורוצה שיהי לי טוב.
אני לא יודעת מה לעשות.... לסלוח לה?