שמי אור
אני נשוי כבר למעלה משנה,
האמת היא שפרפרי האבה בחיים לא היו לי עם אשתי, חוץ מ בתקופה שהכרנו, התחברנו מאוד
והרגשתי שיש לי שותפה לחיים.
מפה לשם
אשתי מאוד לחצה עלי להתחתן
ותוך תקופה מצאתי את עצמי מציע לה נישואים ומתחיל להתכוננן לחתונה, מאותו רגע ועד היום (קרוב לשנה וחצי) לא היה יום אחד בו הייתי מאושר שאני נשוי לה,
מריבות , קללות, שינה מחוץ לבית, תסכולים הידרדרות נפשית ורגשית ובלי סוף של חוסר,
כבר כמה פעמים עמדנו ממש שניה לפני גט אך היא התחננה והסבירה לי כמה היא אוהבת אותי וכך גרמה לי לשנות את המסלול ולעלות שוב על מסלול של ניסיון לחיות יחד כזוג ושוב מריבות ובעיות.
כיום שנה אחרי
המריבות יותר התמעטו
והקוו המנחה כרגע הוא האדישות
מנסה להיות כמה שפחות איתה
כמה שפחות לדעת מה עובר איתה ומה קורה לה,
כל מה שהיא מספרת לי
רק גורם לי לשנוא אותה יותר
ולהרגיש שאני מבזבז את הזמן,
כל הצלחה שלה
כל סיפור שלה
כל התעקלות מילולית איתה
רק מציקה לי וגורמת לי לחוסר ביטחון ולהרגשה לא טובה,
לא מסוגל להחמיא לה באמת (למרות שהיא מוכשרת)
לא מסוגל להקשיב לה (למרות שיש הרבה שכן יקשיבו)
אני נואש ומתוסכל .
המבחן הפשוט שמסביר לי שאני לא אוהב אותה
זה החוסר בפרגון בכל מה שקשור אליה
לא מצליח
ולא מסוגל להקשיב לה ולשמוע אותה.
כל פעם שאני מדבר על גירושים היא מייד מתגוננת
ומסבירה לי כמה החיים שלנו יפים
ושאני מסתכל רק על השלילי
אני נואש מכדי לעשות משהו
אך הזמן עושה את שלו ומאוד רוצה לחיות עם מישהי שאני אוהב מאוד ומישהי שבסגנון שלי
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות