אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל את מה שיש לי להגיד.. אני בת 20, משתחררת בעוד כחודשיים.. אני כבר לא יודעת מה לעשות, בדרך כלל אני לא מאמינה בלשתף דברים אישיים- אני בן אדם מאוד סגור..
אני לא מסתדרת עם ההורים שלי בכלל אני במצב ריגשת מאוד קשה, אמא שלי ואני מאז ומתמיד לא הסתדרנו, היא כמו שאר המשפחה לא מאמינה בי..אומרים לי שאני בן אדם חלש, שאני לא אגיע לשום מקום ושלא אכפת לי מכלום חוץ מהיציאות שלי.. זה נשמע סתם אבל זה לא, הא בפרט אומרת לי כל הזמן שאני חייבת להרזות, שאני לא מסתדרת עם אף אחד שנשלח שמצאתי מישהו שאוהב אותי כי היא לא חשבה שזה יקרה. כל הסובבים אותי מכירים את זה שההורים שלי מעדיפים את אח שלי, הוא מצליח, כל מה שאכפת לו זה כסף, לומד ולא גר בבית.. מאז ומתמיד הוא קיבל הכל. הוא מתייחס אלי כאילו אני זבל והכינוי שלו אלי זה ילדה מטומטמת.. כל מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד בוגרת לגיל שלי, אני עברתי הרבה ואני מודעת לעצמי. אני מחפשת דרך לעבור מהבית ויש לי מחשבות עובדניות כבר כמה שנים.. אני פשוט מפחדת אני לא יודעת מה לעשות, יש לי חבר שהוא מקסים והוא אוהב אותי מאוד וגם אני אותו כל כך והוא מכיר את המצב.. אני מבקשת עזרה שמישהו יגיד לי מה לעשות בבקשה.. גם בצבא קשה לי, אף אחד לא מעריך את מה שאני עושה (אני עובדת קשה מאוד) בקיצור, נמאס לי מהחיים האלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות