הי לכולם,
מגיל צעיר אני מתמודדת עם סכיזופרניה פאראנויה, שהיא מחלת נפש. ההתקף הפסיכוטי הראשון והיחיד קיבלתי בגיל 18, למחרת יום ההולדת שלי.
התחלתי לשמוע קולות ולשקוע בדיכאון ומחשבות אבדניות.
כבר עברו המון שנים מאז. עקב טיפול תרופתי ופסיכולוגי מצבי השתפר אמנם לא לגמרי. אני עדיין חשדנית וסובלת מחרדות (סכיזופרניה היא מחלה שבה לא מבדילים בין מציאות לדמיון ואנשים עם סכיזופרניה פאראנוייה הם גם חרדתיים. המחלה מתבטאת במחשבות טורדניות ואובססיביות, למשל , חשיבה שמישהו עוקב אחרייך ברחוב. אנשים עם המחלה גם שומעים קולות כאילו שמישהו מדבר איתם, וגם מאמינים שאפשר להעביר מחשבות לאנשים אחרים דרך טלפתיה. הם מאוד פגיעים ואם מישהו למשל נתקל בהם ברחוב בטעות הם חושבים שהוא עשה את זה בכוונה כדי להרוס להם את היום או כדי שהם יאחרו לעבודה. אם הם במקרה באמת מאחרים לעבודה אז הם מתעצבנים על האנשים ברחוב שלא נותנים להם מספיק מקום כדי לעבור דרכם כדי שיגיעו לעבודה בזמן. הם מתעצבנים וחושבים שהאנשים האלו לא נותנים להם לעבור דרכם בכוונה כדי לגרום להם לאחר לעבודה ולגרום להם לאבד את מקום עבודתם: זו היא ההגדרה של פאראנויה. אנשים עם המחלה גם מרגישים מאוד נרדפים, וחושבים שיש לאנשים אחרים בקרבתם איזשהי קונפירציה נגדם).
מצטערת על הירידה לפרטים, אבל רק רציתי שתדעו ותרגישו עם מה בן אדם עם מחלה נפשית מתמודד.
הרגשה נוראית שאין מנוחה ממנה.
לפי דעתי, אם אני אוכל לפגוש אנשים במצבי , שגם סובלים מהמחלה אבל גם מתפקדים באותו זמן (ולכן לא מועדון אנוש כי לשם מגיעים אנשים במצב הרבה יותר גרוע מהמצב שלי), אז לפחות אני אוכל להרגיש שייכת ופחות בודדה איתם, וסוף סוף אוכל לדבר עם מישהו שמבין אותי.
אנא, אם מישהו מכיר אנשים כמוני או שאם מישהו מכם סובל מהמחלה, או כל מחלה נפשית אחרת אז דברו איתי.
תודה לכולם,
שיריי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות