מעצבן אותי להיות הכי קטנה, במיוחד כשזה מגיע למקום העבודה שלי. נמאס לי לחשוב פעמיים אם להגיד משהו מסוים כי אולי אני אצא ילדותית ויראו אותי כסתם ילדה קטנה. שיחשבו, או גרוע יותר, יגידו "הוו איזו חמודה". איך אני יכולה להוכיח שאני בוגרת מספיק בשביל שייקחו אותי ברצינות? אני עם עצמי מרגישה שאני ממש בוגרת.
האנשים בעבודה שלי ממש מקסימים ונחמדים ואנחנו מדברים בחופשיות, לפעמים כמה שעות ביחד, אבל לפעמים אני מרגישה שבין כל היחסים האלו מגיע לפעמים מן מכשול קטן, והוא - הגיל. כבר זרקו לי משפטים באגביות "את עוד צעירונת", "תשמעי אני ממש אוהבת אותך, אבל זה עניין של גיל" או צחקוקים כאלו על תגובות שלי. אלו משפטים שנאמרים בשנייה, בכזו אגביות וללא חשיבות או מחשבה, אבל כשהם מגיעים הם כמו חיצים בבטן או צביטות בלב, כי אני מרגישה שכשהם נאמרים יש מן מסר כזה - שלא משנה כמה אנחנו נהנים איתך וכמה תשתלבי כאן, את קטנה, ומבחינתי אין משהו שאני יכולה לעשות עם זה, כי גיל זה נטו עניין של זמן. ואם את קטנה וחסרת ניסיון, ועדיין בגיל ה"עשרה", ועדיין יש לך תחביבים של ילדים אז את עדיין תמימה, אז לא לוקחים אותך ברצינות או בזלזול.
יצא לכם פעם לשבת לאיזו ארוחה משפחתית ואז האח הקטן שלכם\בן דוד\אחיין זרק איזה משפט כל כך חמוד וכולכם צחקתם? משהו כמו "יש לי חברה ואני אתחתן איתה" או איזה משפט מאיזה סרט מצוייר שהוא ראה. ופה כולם מתחילים להגיד "אוי איזה חמוד", "תמימות של ילדים זה כ"כ מתוק" וכו'. אז אני מרגישה כאילו אני האח הקטן.
מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות את ההסתכלות שלהם עליי? מה יש ב"מבוגרים" שאין בי? אני אחראית, לוקחת דברים ברצינות, עצמאית, אכפתית, מנסה לעשות את התפקיד שלי הכי טוב, יודעת לקבל ביקורת, יש בינינו שיח משותף, אז מה בכל זאת חסר לכם בשביל לקחת אותי ברצינות?! למה נוטפת ממכם כזו התנשאות? למה זה טוב היה המשפט הזה עכשיו? למה היית צריך להגיד לי את זה? הכל היה טוב ויפה עד עכשיו, למה להרוס עם משפט כ"כ קטן?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות