שלום לכולם :)
אני חסרת ביטחון ואני חושבת שאפילו יותר מידי.
זה התחיל מגיל די צעיר עקב בעיות אישיות שאחסוך ממכם.
אנשים שמכירים אותי לאחר מספר דקות כבר מבינים את זה, בין אם זה בגלל שאני מתעסקת בדברים תוך כדי שיחה, בין אם זה אני לא מסתכלת לאנשים בעיניים כמעט ובין אם זה על ידי שלילת מחמאות.
אני מאוד רוצה לשנות את זה, לא מצליחה. וזה מתסכל אותי..
אני מרגישה שזה פוגע לי בכל כך הרבה היבטים בחיים - קשה לי לצאת לבד מהבית, גם אם אני עם חברים אני מתביישת מאוד, יוצאת המון איתם אבל מרגישה לא כל כך בנוח.
כשגברים מתחילים איתי אני לא מבינה למה, ואם אני מכירה מישהו דרך מסגרת אני ישר שוללת את האפשרות שהוא בכלל מסתכל לכיוון שלי.. וכשהם כן אני מתביישת ממש ומסתבר שהם חושבים שאני לא בעניין, אפילו אם אני כן.
אני לא שלמה עם עצמי, ואני יודעת שזאת בעיה. כשמחמיאים לי אני לא מאמינה למה שאומרים.
אני גם חושבת שאולי עקב החוסר ביטחון הזה נבע גם הרגישות היתרה שלי -
אני בן אדם שתמיד חשוב לו להסתדר עם כולם כי אם לא רע לי, אם צועקים עלי אני יכולה לבכות מתסכול או מלחץ, אם מישהו שאני אוהבת עצוב זה עושה לי רע ברמה שזה משפיע לי לפעמים התפקוד (לא מראה את זה כמובן לאותו בן אדם כדי לא להקשות עליו יותר).
זה פשוט הביא אותי למצב בזמן האחרון שרע לי, וקשה לי שהסובבים אותי לא מבינים..
הם הכי מדהימים בעולם ונותנים לי אוזן קשבת שאני צריכה,
אבל כולם רק אומרים כל הזמן שהם שמו לב לזה שאני חסרת ביטחון וביישנית מאוד אבל שאין לי על מה והם לא מבינים למה אני ככה.
אבל חסר לי הבן אדם הזה שבאמת יבין שפשוט יגיד "אני מבין אותך, לגמרי.. אני יודע מה זה להיות חסר ביטחון ברמה הזאת"
ואני יודעת שזה לא הפתרון. אני יודעת שאני צריכה להרים את עצמי, אבל בחיי שניסיתי כל כך הרבה - אני לא בן אדם שעצוב לו פשוט בזמן האחרון זה ממש מקשה עליי..
נמאס לי מזה אבל כל כך הרבה פעמים בחיים כבר התייאשתי מזה
ונלחמתי בזה ופשוט שום דבר לא עוזר. אני לא יודעת מה לעשות..
אני רוצה לפחות להפסיק להתבייש או להיות נבוכה מכל דבר.
אשמח לעצות :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות