שלום לכולם,
כבר הרבה זמן אני מרגיש שאני שונא את אחותי שנאה עזה. אמיתית. פנימית. שונא את ההתנהגות המגעילה שלה לסביבה ובעיקר להורים שלי. ציניקנית, חכמולוגית ומלאה בחשיבות עצמית ושחצנות.
מאז גיל 17-18 שלה חל שינוי לרעה. היא מדברת בהתנשאות תמיד, פוגעת ולא יודעת מה משמעות המילה "התנצלות". מעולם לא ביקשה סליחה מאף אחד.
עם חברותיה היא מחייכת, אבל במשפחה פשוט ממררת לכולם את החיים. מתהלכת כמו שד בבית.
מדובר בייצור מבחיל, דוחה, שחצן מאין כדוגמתו החושב שכולם אוויר, כולם הם זבל שנועד לשרת אותו. מדברת לא בכבוד תמיד, צועקת על אמא שלי [ובכוונה מדגיש, שלי] ללא סיבה ובלי סוף. וכשאמא שלי בוכה ואני מרגיע אותה ומנחם אותה היא באה אליי ואומרת "אני לא כמו X, לי לא אכפת שאת בוכה. את לא מעניינת אותי". מאז שהיא לומדת [בת 21] הפכה את החיים של ההורים שלי לסיוט. לא מעיזים לדבר איתה ובטח שלא להעיר לה שהיא חיה כמו חתיכת זבל ומצפצפת על כולם. כולה נפוחה מחשיבות עצמית ומזה שהיא לומדת ו"בלה בלה בלה" והיא בן אדם פשוט 0. 0 ביחסי אנוש. 0 במעשים. אבל חושבת שהיא עילוי שאין כדוגמאתו.
גם בחיים הפרטיים אני שונא שחצנות והתנשאות, מה עושים כשזה מגיע מתוך הבית? מה עושים שזה פשוט הורג את אמא שלי לאת? כואב לי עליה!!!
ממש ממש כואב לי לראות את אמא שלי סובלת. ההורים שלי על סף התמוטטות ואין לי מושג מה לעשות. נא יעצו לי בבקשה מה לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות