היי, התחלתי תואר כמעט ישר לאחר שהשתחררתי מהצבא .. כרגע אני מסיימת שנה א .. ופשוט אני מרגישה שזאת הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיים , הסיבה היחידה שאני נמצאת בתואר כרגע זה רק בגלל לחץ אדיר שההורים הפעילו עליי אחרי שבשתחררתי ״ אם לא תתחילי ללמוד עכשיו לא תעשי את זה אף פעם לא יצא מימך כלום וכו ...״ בפועל כל מה שיכל להשתבש במהלך השנה הזאת השתבש ... התחלתי את הלימודים עם מישהי שממש היינו צמודות אחת לשנייה ודיי לא הבאנו לא שים להתקרב והיא עזבה אחרי סמסטר מה שהשאיר אותי במצב חברתי נורא ואיום .. גם אם אני צוחקת ומדברת ועוזרת לאנשים הכל נשאר ברמה שטחית מאד ולא שניה מעבר ללימודים . זאת בעיה ממש גדולה בשבילי כי אין לי חיי חברה בכלל כל הקשרים עם החברות מהצבא נותקו כלא היו , ובבית ספר הייתי מאד לא מקובלת ככה שמשם גם אין לי אף אחד .. גם מבחינת הלימודים עצנם אני אוהבת את התחום אבל כל המועקה הנפשית שיש עליי : הבדידות , חוסר תמיכה מההורים .. פשוט לא מביאים לי שקט נפשי כדי ללמוד כמו שצריך והציונים בהתאם .. ככה יוצא שמתלמידה מצטיינת בתיכון אני נלחמת על עוברים .. ועל כל ציון כזה אני מקבלת המון הערות פוגעניות מההורים ...
מיותר לציין שמעולם לא הייתי בקשר זוגי , מעולם לא הייתי במסיבה , הייתי אולי פעמיים בפאב .. פשוט אני מרגישה שאני רוצה לצאת לעולם לנסות לחוות , ולא יכולה . ממש באלי לפרוש מהלימודים ולחזור בגיל יותר מאוחר אבל אני לא יודעת איך אצליח להתמודד עם האכזבה מעצמי ועם הבוז מההורים ... בקיצור סליחה על החפירה אבל אני כרגע בתקופת מבחנים ובכלל לא מצליחה ללמוד ואני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי באלי שהאדמה תבלע אותי או משהו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות