שלום,
הייתי רוצה לקרוא מחשבות של אנשים שמצאו את עצמם במצב דומה
אני מרגישה שבעקבות תקופה מאוד ארוכה של לנסות לא להפריע לאף אחד או להפריע לעצמי (להפריע לעצמי בגלל רצון תמידי להשתנות) מחקתי חלקים גדולים מהאישיות שלי
בהתחלה, הייתי עוברת ימים בלי לדבר מילה לא נחוצה בגלל הפחד שהמחשבות שלי לא עומדות בציפייה (אם זה נשמע הגיוני)
הקטע שאף פעם לא הרגשתי שאני חסרת ביטחון. עוד לפני כן בתיכון היו תקופות שהרגשתי שאני מנסה להיות יותר מידי דמויות, ברור לי שזה נבע מחוסר קבלה עצמית
אבל מלאת ביטחון הייתה בהחלט מילה שמתארת אותי - הייתי הקול המרכזי בדיונים או בשיחות והייתי בטוחה בדעות שלי, הייתי חברותית מאוד ואם הייתי שומעת משהו רע על עצמי ממישהו אחר זה לא היה מפריע לי. אבל, ביחד עם כל זה הייתי מבקרת את עצמי בלי סוף ותמיד מחפשת מישהו לשאוף אליו, איזה תכונה שחסרה לי שאני פשוט חייבת, עד לרמה שגם אז הרגשתי שיש איתי משהו לא בסדר.
שיפור עצמי היה משהו שהתעסקתי איתו הרבה, יוגה מדיטציות התנדבויות, ניסיתי בלי סוף להפוך לבן אדם יותר טוב אבל זה לא עבד.
עכשיו, זה קצת שונה
אם אני קוראת ספר או רואה סרט או כל דבר, תמיד תעלה המחשבה 'למה אני לא יותר כזאת?', אני יודעת שהיא לא בריאה ואני יודעת שהיא רק מחשבה ולא צריך לתת לה משמעות גדולה מידי אבל אני מרגישה שהתקדמתי קצת, לפחות ככה חשבתי.
מה שאני מרגישה בתקופה האחרונה הוא שאני מנסה יותר מידי לא להפריע לאף אחד שאני מתביישת להיות אני, וזה נמשך מספיק זמן שזה הפך להיות למצב הדי פולט.
למרות שזה שונה, אני בטוחה שהמקור הוא אותו מקור ואם לא אדע להתייחס בצורה עמוקה יותר לא אצליח באמת לקבל את עצמי.
תודה על הכוונה הטובה,
מחכה לראות את התגובות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות