התחלתי לימודים לתואר "ניהול מערכות בריאות" בבן גוריון, בעיקר כי זה מה שהפסיכומטרי נתן לי להתקבל אליו. אבל הייתי מאוד סקפטית לגבי התואר כי זה הרבה מתמטיקה וניהול שאני ממש לא קשורה לזה. התחלתי את זה בכל מקרה כי קיוויתי שאולי בגלל שזה קשור לתחום הבריאות זה כן יצליח איכשהו לעניין.
אחרי חודש של לימודים אני ממש מיואשת ומתוסכלת, הנושאים נורא קשים (כלכלה חשבונאות חדוא) וכמו כן גם פשוט לא מעניינים אותי. הבנתי שזה ממש לא מה שאני רוצה , להיות מנהלת ולנהל חברה או מקום כלשהו. אני יודעת שבעתיד זה יכול לפתוח לי הרבה דלתות אבל אני פשוט לא רואה איך אני מחזיקה שלוש שנים במשהו שאין לי שום מוטיבציה אליו.
אני רוצה לציין שאני מתמודדת עם הפרעות אכילה ודיכאון, מבחינת האנורקסיה הייתה לי נפילה לפני כמה חודשים והצלחתי לעלות למשקל תקין רק לפני חודשיים כך שהנושא עדיין נורא טרי.
אני בדירת שותפים דבר שלכשעצמו חדש לי ובגלל הלחץ והתסכול אני לא מצליחה לאכול פה ואני ברגרסיה מבחינת ההפרעה וכמו כן גם הדיכאון מקשה עלי מאוד.
אומרים לי לנסות לשנות תואר (במקור רציתי ללמוד סיעוד) אבל אני ממש נלחצת מכל הפרוצדורות והבירוקרטיה, ומפחדת שפשוט אין לי עוד אופציות כי הפסיכומטרי נורא גבולי. אני ממש מיואשת ומתוסכלת ורוצה רק להתחפר במיטה.
אני מפחדת שהכל נורא גדול עלי ושלא אצליח להחזיק בלימודים בכלל בשום תואר.
ומרגישה כישלון מעצם העובדה שאחרי חודש אני רוצה לשנות מסלול.
אני צריכה נקודת מבט מבחוץ איזשהי פרספקטיבה של בן אדם אובייקטיבי כי כרגע הכל מרגיש לי שחור ותהומי ושאין לי שום כיוון או דרך אפשרית
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות