בשנה שעברה, לאורך כל כיתה ט' - הייתי שייך למין חבורה של ילדים.
לרוב זה לא קורה, אני מעולם לא הייתי יותר מדי מקובל, ופתאום הצלחתי לפתח קשרים חברתיים משמעותיים. היינו מבלים ביחד, יוצאים לים ביד, קניונים, סרטים.
והיינו כולם באותו ראש.
מאז עברנו לתיכון, הספקתי לריב עם כמה ילדים מהחבורה הזאת. הם ניתקו איתי קשר ומאז אנחנו מתראים רק פעם ב...בהפסקות.
היה איתם ממש שווה, חלק מהחויות איתם לא אשכח לעולם כנראה, וזה מכיוון שלא חוויתי את זה לפני כן.
הם היו חברים שאוהבים לעשות צחוקים ולשבת ב"צ'יל"
מאז שהקשר איתם נגמר, יש ביננו שתיקה מביכה
ואני מרגיש שמשהו בי נעלם.
אני באמת מנסה ליצור קשרים חדשים, אבל זה לא נראה שאני מתחבר ומזדהה עם מישהו כמו שאני מזדהה איתם..
אבל מצד שני, אני מעריך שהקשר שלי איתם אבוד. אני סוג של דפקתי אותו מרוב תסכול אחרי שלאט לאט התחילו להפסיק להזמין אותי.
אני פשוט לא מצליח להתגבר על זה, עבר מאז חצי שנה בערך. זה היה כזה כיף :\
שאר הילדים שאני כרגע מתחבר אליהם הם אחלה, אבל אני לא רואה שאנחנו אותו ראש.
מה אתם ממליצים לי? האם עברתם כבר פרידות כאלה בחיים? (מניח שלא מדובר בפרידה רצינית לדעתכם, אבל זה מרגיש ככה..)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025