חבר שי טס לחול לעשרה ימים והחרדה שבחרתי להתעלם ממנה צפה שוב- אין לי חברים.
הוא נסע אתמול בערב ואחרי שנפרדתי ממנו בשדה נסעתי הבייתה והבנתי שאין לי את החברה הזאת שתתקשר אליי ותאמר לי לבוא לחגוג איתה עצמאות, שתארגן לי את יום ההולדת שלי שקרב, שארגיש בנוח לפרוק בפניה את מה שאני מרגיש- לבד.
החבר חוזר לקראת יום ההולדת אבל הפחד שלי הוא שהוא ייראה שלמרות האופי הסופר חברותי שלי אין לי באמת הרבה חברים.. אפילו את הקרובים ביותר שהוא מכיר הם לא מגדירים אותי כחברה הכי טובה.. בזמן שאני כן:(
בלימודים אני אהודה מאוד- שמחה וחייכנית ואנרגטית ואני לא אצטנע לומר שבטוח כולם שם חושבים שמעגל החברים שלי עצום ועשיר.
יש לי שתי חברות מהלימודים הנוכחיים, עוד אחת מהלימודים הקודמים וידיד מהצבא. וזהו.
מה שמחדד לי את הכאב זה שאני גרה עם אימא שלי שכל הזמן שואלת אם אני בסדר.. במבט מרחם כזה... מנסה לעודד אותי מה שמכעיס עוד יותר ומכביד על הכאב.
יצא שחבר שלי הוא כל עולמי... ואני לא הייתי רוצה להיות הבחורה הזאת שמטילה את כל ביציה בסל אחד.. של גבר. מה לעשות? איך אני יוצרת עוד חברים? או לפחות את האחת שתשמח בחברתי ותרצה בה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות