עשיתי את האבחון רק אחרי בית ספר, בקושי הוצאתי בגרויות והן היו על הפנים, ולא כי ניסיתי.
בגיל 22 אחרי האבחון למדתי בקורס פסיכומטרי שם הופיעה בעיה חדשה, הריטלין הופך אותי לאדם חרד שפשוט לא מסוגל לתקשר עם הסביבה, אבל לראשונה הצלחתי באמת ללמוד, היה קושי לא לתקשר עם אף אחד מהקורס אבל אמרתי לעצמי אני גם ככה איתם רק לחודשיים, מה אכפת לי, ולמרות שהיה קושי מלווה בלא מעט חרדות זה עבר, למדתי כמו שצריך והוצאתי ציון מעולה, אם הייתם שואלים אותי שנה לפני אם יש סיכוי שאני אוציא 730 הייתי אומר חד משמעית לא.
אחרי זה עלה טיפה הביטחון בנוגע ליכולת ללמוד, אבל הבנתי שהאוניברסיטה החרדות לא יכולות להישאר, פניתי לפסיכאטרית, שהיא רשמה לי כדורים נגד חרדה(קסנקס) והם פשוט פגעו לי ביכולת הקוגניטיבית, ניסיתי לעבור גם לכדורים אחרים במקום ריטלין ואותו סיפור כמו הריטלין, הרפואה לא הצליחה למצוא פתרון.
בכול מקרה המשכתי לקחת אותם והשלמתי חמש יחידות מתמטיקה פיזיקה ומתמטיקה עצמאית בבית בכדי להתקבל לתואר, וכאן הבעיה.
אני אדם דיי חברותי מטבעי וקל לאחרים להתחבר אליי, באמת אין לי שום בעיה.
אבל עם הריטלין הסיפור שונה, עברו יומיים מאז תחילת שנת הלימודים וסבלתי מאוד ביומיים האלה! לא באמת הכרתי משהו או תקשרתי מעבר לשיח הכי שטחי ומטומטם על תכנית הלימודים.
זה הגיע למצב שהיו לי עיוותיות היום שמשהיא ניסתה לדבר איתי, בחיים לא הייתי כזה מובך, פשוט הרגשתי אפס ורציתי לקבור את עצמי.
אני חושב שאנשים שלא מכירים אותי פשוט חושבים שאני מוזר ובצדק, אני מניח שהייתי חושב מי זה האוטיסט הזה אם הייתי מנסה לתקשר עם עצמי שאני על ריטלין.
עכשיו עולה הדילמה, לוותר על ההצלחה ולהתפשר על ציונים נמוכים שלי בתואר לטובת חברה? או לשים אוזניות ולא לתקשר עם אף אחד?שניי הדברים מאוד חשובים לי והם באים אחד על חשבון השני, אני לא יודע מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות