לעתים אני תוהה אם באמת אהיה מאושרת אי פעם. לרוב מבוגרים הם אלו שמתגעגעים לתקופת הנעורים, ומתשאלים עצמם לאן נעלמה רוחם הנלהבת והזכרונות המרגשים. ואני זו שחשה כלואה ומיוסרת בגיל ארבע עשרה משום מה. גיל עשרים מובטח כאושר צרוף במועדוני מסיבות עד אור הבוקר, סמים, סיגריות, היכרויות למיניהן, ביניהן רציניות אך לרוב סטוצים עיוורים ע"י גברים נחשקים החושקים בגופך. בפסיכומטרי מסתבר שתגלי שאת לא יודעת כלום, או יודעת יותר מדי. אך במילא המבדק טיפשי וחסר כל משמעות, אם תודי בכך או לא. בצבא את אמנם משתעממת ונסחבת עם המדים החמים במראה מזעזע, תוך ספיגת צעקות מן המפקדים, אך אני מניחה שתשלי עצמך באהבה חד צדדית עבור המפקד או חייל מסוקס מהגדוד. אם יש לך מזל אולי יווצר ביניכם דבר מה, ואולי הוא יתקיים לטווח הארוך. ברוב הנסיבות לא.
לאחר מכן תצאי לטיול סתמי, לבד או עם מכר ותנסי דברים חדשים-ישנים. ואז תחל שנת הלימודים באוניברסיטה. בולימיית הלימודים מחלה שוב. סתם, למען האמת באוניברסיטה את תביני את החומר יותר טוב וברור יותר, את צריכה פשוט לשקוד המון. אחרי כל ההכנה המטורפת את תמצאי בן זוג, סביר להניח, ולאחר זמן מה תנשאו, תקימו בית וילדים. תחילה הכל יתכסה תחת מעטה יפה ומחבק, עד שזו תהפוך לשגרה. והוא שוב יתשאל עצמו, לאן נעלמו הנעורים. אבל אני אתשאל עצמי, מה הם הנעורים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות