הדבר אולי הכי קשה שקרה לי בחיים... אחרי שלושה וחצי חודשים שגרתי עם אבא שלי חזרתי הבית.
למקום שקט וריק... רק אמא שלי ובעלה פה.
ב7 בערב כבר כולם ישנים.
אצל אבא שלי הייתי עם בני הדודים שלי כל היום עד כמעט 12 בלילה.
עברתי לאבא בעקבות הדיכאון שנפלתי אליו(לא פעם ראשונה) והייתי צריך חברה ולהעביר את הזמן.
לא היה לי שם אבל את עסוקה העיקרית שלי ובמה שאני עובד.
אצל אמא גרתי כל החיים ולא היה לי רע בכלל היו שבועות שהייתי לבד בבית ולא הפריע לי.
פתאום חזרתי הבית כי פה נמצאת העבודה, הקריירה והפרנסה העתידית שלי. (אולפן שבלתי אפשרי כמעט לעבירו)
כל הנסיעה בדרך עברה בי תחושת לחץ מוגזמת, תרום התקף חרדה.
איך שעצרנו ליד הבית התחלתי לבכות וראיתי את אבא שלי דומע והוא אמר לי "אל תעלם לי".
בחיים לא ראיתי אותו ככה, הוא בן אדם חזק ובחיים הוא לא בכה, גם כשסבא שלי (אבא שלו).
ועליתי שבור הביתה, שקט מוחלט כולם ישנים...
ואני לא יודע מה לעשות אני די לחוץ ולבד.
כל כך קשה לי פתאום.
אני במצב הכי עגום בחיי.
לא יודע מה אפשר לעשות....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות