חברות שלי פשוט שטן! הן גורמות לי לשנוא את עצמי

היי אני נוי, אני עם דמעות שאני כותבת את זה כי הנושא הזה כל כך קשה לי בתקופה האחרונה...
בזמן האחרון החיים שלי בזבל, אני בבית חולים מתסמונת שלא יודעים את שמה שמגבילה אותי מאוד כרגע בחיי (פיזית) לכן הלימודים שלא מאוד מאוד מאוד ירדו, לא מאושפזת אבל הולכת להרבה בדיקות באופן יום יומי.
מסוכסכת עם אמא שלי כבר כמה שנים טובות אבל אחרי אלפיי פסיכולוגים שניסו עדיף שכרגע לא נייחס לזה חשיבות, לפני הרבה זמן היו לי חברות מדהימות בשמות בדויים: ליאור, ומאי.
הן חברות כל כך מיוחדות, היינו עושות הכל ביחד, פחות קיטשיות של חיבוקים נשיקות אבל יורדות על אחת השניה ונהנות כל הזמן.
מאי החברה הכי טובה שלי, היא עוד היתה איתי לפני שהכרתי את ליאור, התחברתי אליה מאוד מאוד, אנחנו לא מהחברות שכל הזמן מתייגות אחת את השניה על בסטי ומגדירות לכל העולם ואישתו שאנחנו בסטיות, היה מקרה במשפחה שהפך את ההרגלים של כל משפחתי, בנושא הדת, שגרם לי להיות מאוד מבולבלת עם עצמי ולא להיות קבועה, מאוד התביישתי בדרך החדשה שההורים שלי החליטו לבחור בה ולכן נפלט לי שקר שהכל כרגיל ובסדר ואני בדת כמו כל החברות שלי, והשקר הזה הלך וגדל שיצאנו לטיולים משפחתיים בשבתות וחברים שלי ראו אותי ומלא סיפור ושמועות, מאי ידעה על המקרה של אמא שלי, שהמשפחה שלי בחרה ללכת בדרך אחרת כרגע אבל היא לא יודעת מה זה להקרע בין עולמות של משפחה וחברים ולבחור ״צד״
כביכול, השקר הלך וגדל וליאור עלתה עליו, היא אמרה שהיא מאוד מאוכזבת ממני ושהיא היתה מקבלת אותי וכו... אני מאמינה לה ובוכה על זה שאני מתה להיות אני אבל ממש לא בא לי שכלללל החברים המורחבים ידעו על זה כי אני לא שלמה אני כרגע מאוד מתנדנדת על רגל אחת ולא סגורה על מה אני, מאוד כאב לי שהיא נפגעה ממני שלא סיפרתי לה וששיקרתי לה שהיא שאלה, אני כל כך מצטערת על זה אבל קשה לי לספר דבר כזה פתאום שכולם מתחילים להתחזק וגם היא ואצלי במשפחה בדיוק להפך..... ליאור מצאה לה חברה חדשה שלפי מה שאני רואה החליפה לי תפקיד, הן חברות הכי טובות ומאי כמובן איתן. הן הורידו אותי מכל מה שמזכיר את המילה חברות, ולא רק זה- הן עוקצות אותי במשפטים מגעילים ומוציאות אותי לייד הבנים... אני מרגישה כל כל נורא ליידן, ובגלל שהן במעגל חברים שלי והן הבנות היחידות במעגל חברים הקרובים שלי אני מוצאת את עצמי כשכולם נפגשים מתה לבכות על ההתנהגות המגעילה הזאת.... וחותכת הביתה מוקדם.
הן מגדירות את עצמן כבסטיות עם קבוצה בלעדיי והכל בלעדיי. בחיים אף אחד לא ראה אותי בוכה, אני כל כך מציגה את עצמי כחזקה שלעולם לא נשברת.. אין לי עוד חברות כי אני גרה במקום קטן ומצומצם וכולן כבר מגובשות וכל אחת עם החברות שלה..
ליאור לקחה לי את החבר הכי טוב, שגם ככה היה מתח בנינו קצת לפני, הם חברים מאוד טובים עכשיו, מספרים הכל אחד לשני ומדברים שעות... אני מרגישה לבד, (שכחתי לציין שמדברים עליי מאחורי הגב גם הבנות וגם הוא) בחיים לא היה לי בעיות חברתיות ותמיד היה להפך, תמיד מחמיאים לי על המראה החיצוני שלי עד כדי הצעות דוגמנות (אני עדיין לא שלמה עם עצמי.. אבל לאט לאט) אף פעם לא היה לי משהו כזה ברוך ה׳ אבל כרגע.. אני רק בוכה ונפגעת כל פעם מחדש אני מרגישה נורא.. אבא שלי זה כל החיים שלי ורק בגללו ובשבילו אני עוד פה. חיה ומודה על מה שיש לי, כואב לי אם הוא ידע שלבת שלו כואב, כואב לי יום אחד שהוא ללא חיוך או מאוכזב ממני, אני רוצה שיהיה לי טוב כדי שלו לא יהיו דאגות, כי אם אני נפגעת הוא יפגע ולכן אני מאחוריי כל כך הרבה מסכות של שמחת חיים. אני מצטערת שאני חופרת... אין לי כבר אף אחד בבקשה תענו לי ותייעצו לי מה לעשות, אני חייבת אתכם. (סליחה שהיו לפעמים קטעים לא קשורים, בדרך כלל אני כותבת מסודר אבל אני מאוד נסערת). <3