אז ככה אני גר עדיין עם ההורים ולצערי מבין היום כמה טעיתי בחיי שהוביל אותי עדיין להישאר שם. עשיתי הרבה טעויות בחיי שרק עכשיו אני מתחיל לחסוך.
מת כבר לעוף על החיים , ויודע שאין כמו עצמאות לא חייב לאף אחד שום דבר . פשוט נורא מתסכל אותי שכאילו עכשיו אני צריך להתחיל מאפס כאילו אני חייב לחוסך ואז לצאת מהבית ואם לא זה ייחשב טעות ,חוסר שיקול הרגשת אשמה וכן ואני שונא את ההרגשה הזאת.
עברתי 10 שנים של חרדה וביטחון עצמי מאוד נמוך שאולי גם גרמו לזה שאשאר בבית.
אני נראה מצויין, עשיתי שרות קרבי ויש לי אף תואר ראשון שאין כל כך מה לעשות איתו.
עכשיו אני עובד בתור פקיד קבלה במלון וכל הסטטוס של גם תפקיד כזה ועוד גר אצל ההורים גורם לי להרגיש כמו מסכן.בכלל אני בנאדם מאוד אבוד לא סגור על עצמו לא יודע מה הוא רוצה ,מבולבל,קבלת החלטות שגויות כנראה בגלל מחשבות עם ייצוגי דעות ובעקבות זאת לא חושב בהגיון ,הרגשת אשמה וכו'.
בגלל זה גם אני חושב על אולי לעשות תואר שני כאילו כדי לפצות .שאני אוכל להגיד אף אחד לא יכול לבוא אליי בטענות. אני מת לסגור את כל הפערים ומת להיות בסטטוס אחר כי מרגיז אותי היחס של בנות שאני מנסה להכיר. כאילו בא לי להוכיח להם אחרת.
בנוסף, יש מחשבה שאומרת שאין מה לעשות כאילו בגלל שטעיתי והכל בבחירות בחיים אני צריך לחכות עוד שנה בשביל לחסוך כדי שאוכל לעבור. אני מת לדעת מה לעשות , אני פשוט לא סומך על אף אחד. גם שאני אומר לאמי שאני חושב לעזוב , אומרת לי בשביל מה וזה. ואני שונא את המניפולציה הזו. אולי היא מפחדת שאני אעזוב אותה למרות שיש עוד שני אחים יותר גדולים ממני בבית. אבל אני רוצה לא להיות חייב לה הסברים על כלום. מצד אחד ,עולה הרגשה שאם אני עוזב יש מחשבות מייצגות כאילו של אחרים או של עצמי שזה ילדותי , כי בגלל כל הטעויות שעשיתי בעבר וזה .
מפחיד אותי כבר הגיל שאני נמצא בו וגר אצל ההורים ,אבל כל פעם שאני חושב שאני רוצה לעזוב עולה חרדה , בגלל אולי שכאילו אני עושה טעות ועדיין לא צריך לעזוב ואני שונא את זה פשוט. במקום שתיהיה לי את ההרגשה הנורמלית של פרפרים בבטן התלהבות וכל זה.
אשמח לתשובות כנות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות