האם אני בקשר אלים? אני סולחת כי אני אוהבת ורוצה להאמין שזה ישתנה

אני בת 35 בזוגיות כבר חצי שנה עם גבר שעל כל פניו נראה טוב, בזמנים טובים ממש גבר החלומות, רגוע, מכיל, סבלני, מחמיא אומר מילים אוהבות, אפילו הקול שלו מרגיע אותי- השלושה חודשים הראשונים היו מושלמים, היו לנו שיחות אל תוך הלילה פשוט לא יכולנו בלי לדבר אחד עם השני, רואים אחד את השני רק בסופשים בגלל מרחק, הרגשתי שסוף סוף מצאתי את האחד.
ככל שהזמן עבר אני מתחילה לשים לב לדברים שמדליקים לי כל פעם נורות אדומות אבל אני לא יודעת אם זה הפחדים שלי או שזה באמת זה ואני מאוד מפחדת שאני עושה טעות שאני ממשיכה את הקשר הזה ובעתיד יהיה גרוע יותר, הוא רוצה שנעבור לגור ביחד ואחרי כל הדברים שקורים אני אמרתי לו שאני לא מוכנה לעשות את הצעד הזה כרגע.
מצד אחד אני אוהבת אותו אבל מצד שני אני מפחדת שאסבול איתו בעתיד.
ההתנהגות שלו מאוד לא יציבה, אנחנו יכולים לדבר שיחה כייפית מצחיקה זורמת הכי כיף בעולם, מספיק שאני אגיד איזה מילה אחת לא במקום שלא תמצא חן בעיניו הוא יכול פתאום להתהפך עליי, ולהעליב ולהגיד לי כל מיני דברים שאני מרגישה שהמטרה שלו זה להוריד אותי. הוא הרבה פעמים אומר (גם אם זה לא בויכוח סתם שיחה ואומר את זה כאילו בטון רגוע) דברים שממש פוגעים בי, כמו את מסריחה, או את לא יודעת לנקות, את תיהיי אמא גרועה, מי יקח אותך, אף אחד לא ירצה אותך, את סובלת מפיצול אישיות, את בעייתית, את שמנה, את לא יודעת להתנהל כלכלית,ועוד מילים "חמות" כאלה. בעיקרון הוא נמצא במצב גרוע משלי כבר חצי שנה מחפש עבודה ולא מוצא אבל אני תמיד דואגת להרים אותו ולייעץ לו ולדרבן אותו אבל אני מרגישה שהוא מנסה להוריד אותי כדי להעצים את עצמו. בהתחלה לקחתי דברים בתור ביקורת ובאמת השתדלתי לתקן דברים שהוא העיר לי עליהם, אבל ראיתי שזה לא משתנה ועדיין הוא ממשיך לעקוץ אותי ולהגיד לי את הדברים האלה, כשאני אומרת לו למה אתה אומר לי את הדברים האלה? אתה נהנה לפגוע בבת זוג שלך? הוא אומר לי כי אני רוצה שתשתני אני אומר את זה לטובתך. או שאני אומרת לו אם אני עד כדי כך אישה גרועה אז למה אתה איתי, אז הוא אומר לי כי אני אוהב אותך.
אני מפחדת שאני נמצאת בקשר עם מתעלל נפשית, לא יודעת אם הוא עושה את זה במודע או לא אבל זה כבר ממש מטריד אותי.
אני לא נותנת לזה להוריד אותי, אני יודעת מי אני ומה אני שווה, אני בחורה עצמאית שמכלכלת את עצמה ומסתדרת לבד בלי גב מאף אחד, עובדת אחראית, אבל זה לא כיף שהבנזוג שלך מנסה להוריד אותך בכוח ולא מפרגן. וכל דבר שאני עושה כביכול לא בסדר. לא יודעת כאילו הוא נהנה מזה.... הוא אמור להרים אותי לא?
בעבר גם היה נאטם ומתנתק אחרי "ויכוח" (מכניסה את זה למרכאות כי זה לא ממש ויכוח, אני אומרת מילה והוא היה מתעצבן ומנתק) על זה דיברתי איתו והוא אכן רגוע יותר ולא בורח אבל כל "המחמאות" שדואג להרעיף עליי לא מפסיקות ואף מחריפות.
אתמול שוב אחרי שיחה טובה התפתח ויכוח על עניין המגורים שלו הוא נמצא בהתלבטות ואמרתי לו את דעתי איך הוא אמור להתנהל והבהרתי שההחלטה רק שלו.
ואז עוד פעם יצא עליי מה את סובלת מפיצול אישיות את פעם אומרת ככה ופעם אומרת ככה... אמרתי לו אני רק מייעצת תעשה מה שטוב לך. אז הוא אומר לי אני אעשה רק מה שטוב לי אני לא חושב עלייך. אמרתי אוקיי שיהיה לילה טוב אני הולכת לישון. וככה זה נגמר. מאוחר יותר התקשר ולא עניתי. תמיד אחרי שאומר מילים קשות או ששיחה מסתיימת ככה, הוא מתקשר ומתנצל שיצא עליי ככה, אני סולחת כי אני אוהבת ורוצה להאמין שזה ישתנה אבל זה לא יכול להיות ככה כל הזמן, לא יודעת אם הוא מסוגל להשתלט על זה, ואם רק אעיז להגיד לו שיש לו בעיה שהוא צריך לטפל בה, זה לא יגמר טוב ואין לי כוח להגרר לעוד ויכוח. אני מתלבטת האם אני צריכה לסיים את הקשר הזה כי זה ילך ויהיה יותר גרוע?? או שאני סתם פרנואידית? אשמח לעצתכם, אני לא רוצה לעשות צעד שיביא אותי לנקודת אל חזור.

תודה