אני בת 29, גרה עם ההורים. תמיד יש לי תחושה מצפונית לא טובה כשאני יוצאת לאנשהו. כשאני הולכת עם החבר לטייל או כשאני מתארחת אצלו בשבתות עם המשפחה שלו. וכן.. אני בת 29 וכרגע לא מתחתנת ואתחתן מתי שיתאים ומתי שאחליט יחד איתו ( כולם רוצים שאתחתן או אעזוב את הבית וסבבה לי כרגע המצב, יש לי את הפינה שלי סהכ )
אני מרגישה לא בנוח לעזוב את המשפחה שלי. הם לא יוצאים החוצה ולא מבלים, לא הולכים לחופשות, הרבה בבית.
הישארות בבית היא בעיקר בגלל שאין מספיק כסף וגם יש את עניין הניידות, רק אבא שלי נוהג. (אני גם לא מחזיקה רכב בגלל שזה יקר, אבל אני מסתדרת עם תחבורה ציבורית)
סיבה נוספת להישארות בבית היא בגלל שאנחנו גרים בעיר לא מפותחת, אין מקומות בילוי, אוכלוסיה פשוטה מאוד והרבה מבוגרים גרים כאן. שנים סבלנו אני אחי ואחותי מלגדול במקום כזה, קשה לפרוץ את המקום שממנו באת ולהצליח. לדעתי לצאת מהבית וללכת להתחתן זו לא הצלחה, אני אומרת את זה כי יש הרבה אנשים בעיר הזו שפתרו את הבעיה שלהם בזה שהם פשוט התחתנו ועברו למקום אחר.
אני מסתכלת על המשפחה של חבר שלי, הם שמונה אחים ואחיות, משפחה גדולה, מבלים יחד ועושים שבתות יחד ומאוד מאוחדים, מארגנים יום הולדת לאמא שלהם ומכבדים אותה. ואצלנו אין את זה, רק הולכים לעבודה וחוזרים, יש תחושה של עצבות. השאלה אם זה עצבות אצלי או שזה באמת בגלל המצב שאני מתארת...
מה עושים במצב כזה? כל הסיפור זה לעבור דירה?זה מה שיפתור את הבעיה? או שאולי ההסתכלות שלי בעייתית?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025