אז ככה, יש איזה ילד בכיתה שלי (אני כבר באמצע י"א), שאני מאוהב בו כבר מכיתה ז' ואני לא זוכר פעם אחת שזה הפסיק ושלא הרגשתי את הפרפרים האלה בטן וההרגשה המדהימה הזאת שהוא מדבר, מחייך או צוחק כשזה אפילו לא איתי. לצערי אני לומד בבית ספר דתי והמעמד החברתי שלי לא הכי טוב ואם אצא מהארון יש חשש שיעשו עליי חרם וינדו אותי. הוא נחשב שיש לו מעמד חברתי גבוהה ואני מסתובב ומדבר איתו לפעמים כמו כולם כי אם אני אתעלם או אתרחק ממנו גם שאר החברים שלי יתרחקו ממני כי הוא חברתי יותר. עכשיו לגבי האהבה שיש לי לדבר הזה עם האישיות המדהימה והטובה שלו(והוא באמת אדם טוב הרבה אומרים את זה אבל גם אני בטוח בזה כי אף פעם לא ראיתי אותו מקלל או מרביץ למישהו), כל הנעורים שלי שיניתי את עצמי לגרסה יותר טובה שלי כדי לנסות להרשים אותו אבל כלום(ואני מרוצה ממי שאני עכשיו). יצאתי עם בנות כדי לנסות להעביר את זה והייתי בקשר עם נערים גייז בגילי אבל שוב לא הרגשתי כלום, מחקתי את כל התמונות והסרטונים שיש לי עליו וכבר כמה חודשים שעדיין יש לי את אותה הרגשה. ניסיתי להתרחק אבל כמו מגנט הוא משך אותי חזרה. אני מיואש אין לי מה לעשות אני קובר בעצמי את כל הרגשות שלי כדי שלא יחשדו שלא יגידו משהו. עכשיו אין לו חברה ואף פעם לא הייתה לו (חוץ מבכיתה ה') והוא אף פעם לא הראה שהוא רוצה אבל שוב יש מצב מאוד גדול שהוא סטרייט או גיי או בי (והוא גברי אז זה קשה לנסות לפצח את זה). מה לעשות אני מיואש כבר, חודשים שאני בוכה כי אין לי מה לעשות אני כל הזמן אומר שהוא לא שווה את זה ושזה יעבור כשאני אתרחק אבל כל פעם שאני מתרחק אני רק מתאהב בו יותר ובעיניים החומות המהממות שלו. אני אפילו תפסתי את עצמי סתם באמצע שיעור מתבונן בו אבל מיד מסיט את המבט כדי שלא יחשדו. מה לעשות כבר נמאס לי!!!! קשה לי!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות