היי, אני ואמא שלי לא בקשר טוב , אני מאוד אוהבת אותה אבל אף פעם לא שיתפתי אותה בדברים , הרגשתי תמיד שיהיה לה משהו רע להגיד. היא מאוד ביקורתית ושיפוטית וחושבת שהיא יודעת הכל והכי טוב. סיפרתי לה לפני חודש שאני מעשנת לפעמיים בצבא , ושותה אלכוהול היא יודע כבר מגיל 17 בערך, והיא לא מוכנה לקבל את זה שאני בת 20 ושותה אלכוהול ושאנשים יודעים שאני שותה או יודעים שיש לי חברים מעשנים מבחינתה זה בושה ואני בושה ואני ילדה רעה ואני נורא לא, יש לי לב ענק , איןנאחד שלא אומר . אני ליברלית והכי אוהבת ומקבלת ומכילה ומקשיבה לכל אחד באשר הוא. קיבלתי הצטיינות בבסיס אני באמת תמיד יהיה שם שצריך אבל אני לא יכולה עם הביקורות האלה ״ למה את שולחת תמונה באינסטגרם עם חברין שמעשנים ״ ״למה את מעלה סטורי שאת בבר שותה אלכוהול עם חברים ״ למה את לא יוצאת לקצונה כמו אנשים שאכפת להם מהעתיד שלהם? ודי אני לא יכולה יותר , קשה לי, החלטתי לעבור לסבתא שלי עד להודעה חדשה, אבא שלי מבין אותי אבל אין לו יותר מידי מה לעשות , היא באמת נותנת לי כל מה שאני רוצה ואני מעריכה אותה אבל למה חא לתת לי לחיות את החיים שלי ? בלי פחד ממנה. מה עשיתי לא בסדר? אני באמת מרגישה מטומטמת כאילו אני באמת אכזבה להורים בגלל שחא יצאתי לקצונה ויוצא לי לעשן סיגריות או לשתות אלכוהול כמו כמעט כל בן אדם שיוצא לבר או מסיבה או סתם ישיבה עם חברים טובים לצחוק ולהנות , באמת זה פוגע בי אני מרגישה ילד ללא עתיד ואני לא יכולה עם הדעות האלה ואני במצב נורא . כפי שאמרתי עוברת לסבתא עד הודעה חדשה , מה לעשות ? מה דעתכם ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות