הלכתי הביתה אחרי שאימא שלי פידחה אותי, יצאתי ילדותית?

השתחררתי לפני חודש ועד עכשיו לא מצאתי עבודה. אני מוכנה להודות שבשבוע הראשון לא ניסיתי בכלל למצוא אבל מהשבוע השני כבר חיפשתי. הלכתי לשני ראיונות עבודה ולא התקבלתי ואני כל הזמן ממשיכה לשלוח פרטים למקומות עבודה באתרים בתקווה למצוא. הורים שלי כמובן כבר לוחצים עליי ממש ורוצים שאני אתחיל לעבוד ואני מסכימה איתם, אבל מאז שהשתחררתי הם רבים איתי על בסיס יומיומי ומתעצבנים עליי בלי הפסקה.
אתמול אימא שלי הציעה שהיא תבוא איתי לקניון שקרוב לבית שלנו ותעזור לי למצוא מודעות דרושים שדרכם אני אתקשר או אשלח פרטים למנהלים של המקומות ואעבוד באחת החנויות שם. אני כמובן הסכמתי לה אבל ביקשתי ממנה כמה פעמים שרק תצלם לי את המודעות דרושים ושלא תדבר עם האנשים בחנויות בכלל. חשוב לציין שיש לי היסטוריה ארוכה עם חרדות חברתיות שהיא מודעת אליהם ומפגשים ראשוניים עם אנשים שאני לא מכירה מכניסים אותי לסטרס בעיקר שזה לבקש עבודה או כל דבר אחר, ואני תמיד מעדיפה לדבר עם האנשים בטלפון או לשלוח להם מייל לפני שאני נפגשת איתם לראיונות עבודה. זה גם מה שאמרתי לה שיצאנו לקניון.
הגענו לשם והיא פשוט לא הפסיקה לעבור בין כל החנויות ולצעוק שאני רוצה עבודה, אפילו בחנויות שאין מודעות דרושים. ביקשתי ממנה כמה פעמים להפסיק כי זה מבייש אותי והיא אמרה שלא אכפת לה והיא המשיכה לעבור בחנויות ולצעוק שאני צריכה עבודה. בשתיים מהחנויות היו בנות שהיו איתי בשכבה/בבסיס ולא התחברתי אליהן כל כך מה שיותר פידח אותי.
באיזהשהו שלב אני פשוט צעקתי עליה שתפסיק ושהיא מפדחת אותי ועכשיו כל הקניון יודע שאני צריכה עבודה והיא צעקה עליי בחזרה שאני צריכה להתבגר דחוף ושאני עצלנית. אמרתי לה שאם היא תמשיך עם זה עוד חנות אחת אני פשוט אלך בחזרה הביתה כי באמת התפדחתי וביקשתי ממנה כמה פעמים להירגע עם זה ולהפסיק. אבל היא לא הקשיבה והיא הלכה למקדונלדס, הצביעה עליי ואמרה שאני צריכה עבודה ומצידה שאני אעבוד במקדונלדס אפילו רק שאני אעבוד. אחרי שהיא אמרה את זה אני משכתי אותה משם וצעקתי עליה שהייתה לי בקשה אחת קטנה והיא לא מוכנה להקשיב לה והיא ממש מזלזלת בי מאז שהשתחררתי בקטע של עבודה והלכתי ברגל הביתה בזמן שהיא המשיכה לעבור בחנויות.
אחרי שחזרתי הביתה מישהי שהייתה איתי בשכבה (שבחיים לא התחברתי אליה כל כך) ועבדה באחת החנויות שלחה לי הודעה באינסטגרם שאימא שלי ממש פדחנית ואני לא הייתי יוצאת מהבית אחרי זה מה שעוד יותר הכעיס אותי. אבל כן הרגשתי לא נעים עם זה שהלכתי הביתה והרגשתי שלא התמודדתי עם זה כמו שצריך וישר ברחתי. ניסיתי לדבר עם אימא שלי אחר כך והיא צעקה שכל עוד אני אמשיך להיות עצלנית היא תעשה לי יותר דווקא ויותר תתעלם מהבקשות שלי עד שאני אמצא עבודה והיא תירגע.
אני כועסת בצדק? הייתי צריכה לעשות משהו אחר שהוא לא לברוח? מה אני עושה (חוץ מלחפש עבודה, שמן הסתם אני עושה)?!