אני וחבר שלי יחד 3 שנים, שנינו באותו סטטוס בחיים ודי באותו הגיל. כשראיתי אותו לראשונה וכשהתחלנו לצאת היתי מאוהבת, חמה, חשבתי שזה הגבר האידאלי.
הוא שבר לי את הלב מספר לא מועט של פעמים והוא נפרד ממני המון במהלך הקשר, שמתי לב לאחרונה(לגמרי מאוחר מדי) שהוא לא יודע לריב וכל ריב הוא מבקש להיפרד. כך יוצא שאחת לשבוע אני בוכה ומתחילה את הליך ההיפרדות ממנו ואז הוא נרגע וחוזר, מדובר בריבים טיפשיים לרוב.
אבל אני זו שנשארת עם הטלטלה הריגשית וחוזר חלילה.
זה לא חיים ולא כיף ולא קל.
אחרי 3 שנים כאלו עם המון עליות ומורדות, נהיתי אדם עצוב יותר, הפסקתי להאמין לו, הפסקתי להיסחף אחרי רגעי אושר בזוגיות כי ידעתי שעוד יום יומיים הוא יתהפך ואני אחטוף בום.
אני אוהבת אותו ואני חושבת שיש לו לב זהב, הוא פשוט לא מפותח בקטע של תקשורת, הידברות וריבים. לא חושבת שאופציה של להיפרד באה בחשבון גם כי בחוץ יש אנשים רעים לא פחות וגם ובעיקר כי יש פה אהבה.
אציין שגם בריבים הוא יורד מאד נמוך, למילים שלא צריכות להאמר בחיים בין בני זוג. קללות של ממש.
בכל מקרה כשזה מגיע למיטה זה כבר לא מגניב
הגוף זוכר.... מסתבר.
ואני כבר לא מצליחה להנות בסקס, בזמן האחרון אפילו לא נפתחת אליו פיזית. אני אומרת לו את הסיבות, אני אומרת לו כמה הריבים הרגו לי את כל החשק אני אומרת לו שההתנהגות שלו מביאה עלינו חורבן, אני אומרת לו שעקיצות במיטה כמו שהוא היה אומר לי "תתקלחי ואז נשכב" או יורד לי עם טישיו כשי לנקות את הרטיבות של החרמנות, או אומר לי שאני כבדה לו מדי כשאני עליו, כל אלו פשוט גמרו אותי!!!
מי ירצה שירדו לו עם טישיו...
בקיצור זה המצב
נראה לי שיותר רציתי לפרוק מאשר לשאול
אבל אם למישהו יש עצה מועילה אשמח לשמוע. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות