שלום לכולם, אז כמו שהבנתם מהכותרת אבא שלי היקר מכל נפטר לפני שלושה חודשים. קיבלתי הלם מוחלט. הוא נפטר מהמחלה בלבלב. אני לא מפסיקה לבכות, כל כך קשה לי, בחיים לא התמודדתי עם דבר כזה קשה. לפעמים זה מרגיש שאין תקווה, שום דבר בעולם לא יכול להחזיר לי אותו בחזרה, וזה כל כך מתסכל. אני כל כך אהבתי אותו, והספקתי להגיד לו את זה לפני שהוא איבד את ההכרה. אני הייתי שם ממש בדקות האלה, ואני חושבת שחוץ מכאב באובדן גם קיבלתי טראומה. אני כל כך אוהבת אותו, כל כך מתגעגעת אליו. כל כך קשה לראות אנשים ממשיכים בחיים כאילו כלום, ורק אני והמשפחה שלי צריכים להתמודד עם האבל הפרטי שלנו. איך אפשר? איך אפשר לראות את אמא שלי ישנה לבד בחדר? שהחלק שלו במיטה לא מתבלגן, שהוא לא מבשל לכבוד שבת. שהוא לא יחבק אותי, שהוא לא יינשק אותי יותר, שלא יחמיא לי ולא יביא לי ביטחון פה בעולם. הוא היה העוגן שלי, כל דבר שהייתי שואלת בכל תחום שהוא הוא ידע לענות. בן אדם כל כך טוב, חיוך טוב, אדם חכם ומצליח ועם זאת צנוע ורגוע ומשפחתי. אני מאמינה שהכל לטובה, שהוא סיים אל השליחות שלו פה בעולם, אבל זה כל כך קשה לקלוט שהוא לא פה בבית. שהוא לא יחזור בערב מהעבודה. שהוא לא יהיה איתנו פיזית.
אשמח אם תעזרו לי, איך אפשר להתמודד עם אובדן כזה, איך?
עבר שלושה חודשים והזמן ממש לא עשה את שלו. לפעמים העצבות מרגישה יותר גדולה, הריקנות גדלה בפנים. ואיך אפשר לשכוח את הטראומה ברגעים האחרונים איתו? את הסבל והדאגה שראיתי בפנים שלו, איך?
תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025