עם חברות שלי אני הבחורה הכי זורמת ופתוחה בעולם.
אני יוצרת קליקים עם נשים תוך שניות, ואחר כך נהיית לחברה הכי טובה שלהן.
אין לי בעיה עם גברים שהם בכל מקרה לא הטייפ קאסט שלי, כמו לדוגמה אנשים מבוגרים, או בחורים ממש צעירים ממני.
אבל עם גברים שהם הטייפ קאסט שלי, אני פשוט קשה מידי.
כשגבר בעל ביטחון עצמי ניגש אליי, ובנוסף הוא גם נראה טוב..
קודם יש אצלי בלב כאילו מין "אזעקת צבע אדום" (אני באמת לא יודעת למה)
ובמקום לזרום ולהיות קלילה, אני ישר שולחת לעברו עקיצות, ומנסה לגרום לו לאבד ביטחון.
מנסה להרחיק אותו ממני, אפילו אם אני ממש רוצה אותו.. זה כזה דבר דפוק אצלי.
ובחלק מהמקרים, או שהוא יבין את הרמז ויתרחק, או שהגישה שלי תמצא חן בעיניו והוא יישאר.
אבל עם גברים כאלו, לא התפתח שום דבר - רומנטי- מהסיבה שאני פשוט לא מצליחה להיפתח.
אם הם יראו לי מראש שהם רוצים להיות ידידים שלי, אז בכיף ואני אתייחס אליהם כמו לחברות שלי.
אבל כשבאים אליי בקטע זוגי, אז זה פשוט big No No
הרגעים היחידים שבהם אני מקסימום מרגישה משוחררת איתם, זה עם אלכוהול..
אבל זה רק מתפתח לסתם סטוץ, או קשר קצרצר וקליל שמסתיים תוך זמן קצר.
אני כן רוצה זוגיות, ואני אפילו לפעמים מסתכלת על חברות שלי שיש להן בן זוג ומקנאה.
אולי אני פשוט לא מרגישה ששווה לצאת איתי, או שאני מפחדת להיפגע... באמת לא יודעת. מרגישה כזאת טיפשה ומתוסבכת.
*אני אשמח אם תנסו לא לפספס את השאלה הזאת.. *
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות