אז ככה אני בן 16 ותמיד חלקתי את החדר עם אחי
זה לא באמת הפריע לי עד 12-13 ומאז אני חושב שזה הפך להיות סיוט עבורי
וזה בעיה בכל כך הרבה רבדים שאני בספק שאוכל להכניס הכל בשאלה אחת
אתחיל עם המפריע ביותר ונרד לבעיות היותר טריוויאליות -
שקט - או חוסר שקט? הוא עושה המון רעש הוא צועק באמצע משחק הוא מדבר המון וזה שעות על גבי שעות
וזה לא שלא דיברתי ולא אמרתי ההורים שלי מןדעים לבעיה טוב מאוד אבל אין התייחסות מצידם היו ימים שהלכתי לאמא שלי וביקשתי כדורים כנגד כאבי ראש
(אגב אני מאוד שקט אם נשווה)
פרטיות - אני לא חושב שיש צורך להסביר שיש איזה חוסר תמידי רק שזה ניהיה קיצוני קצת המרדף אחרי הרגעי פרטיות
אתם יודעים לוותר על טיול על המשפחה כי הם נןסעים לאנשהו ואתה סוף סוף רק עם עצמך
חוסר מקום - פשוט אין פה מקום לזוז כאילו ברמה הזאת זה חדר שמתאים לבן אדם אחד וגם אז זה לא כזה מרווח
כשיש פה 2 אנשים אין מקום לדלת להיפתח עד הסוף (רציני לגמרי)
ויש עוד אבל כבר הבנתם את הפואנטה
העניין הוא שההורים יודעים אבל דיברתי איתם על זה שוב ושוב ושוב ושוב חוסר התייחסות משווע
אני באמת לא יודע מה לעשות פשוט חוסר ישע אם לאמר את האמת הגעתי למצב של שנאה כלפי ההורים כי הם היו אגואיסטים הם רצו ילדים ולא משנה אם יש אפשרות או לא
ואני יודע שיש אנשים שיגידו "בדור שלנו" זה לא הדור שלכם
דברים שהיו לגטימים בדור שלכם לא לגטימים בדור שלנו
אני תמיד נמנע מלהזמין חברים לבית זה מביך המצב הזה ויוצא לי לחשוב גם מה יקרה אם תיהיה לי בת זוג זה יהיה בכלל מצב בלתי אפשרי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות