אני בן אדם שמאוד נקשר לדברים ומאוד קשה לו לשחרר מהעבר.
ביוני האחרון סיימתי 12 שנות לימוד ולמעשה עבורי זו תחילתה של סיום הילדות. מאוד היה קשה לי ועדיין קשה לי לעכל את זה שאני שלאט לאט אני כבר לא ילד. הילדות בשבילי זו התמימות, המבוכה, הקטרנות, הרגשות, ההתבגרות והסקרנות, הניסיון להבין את העולם ולחשוב שאני מצליח ולגלות כל כמה חודשים את העולם מחדש, לפתח דעות, לגלות מי אני, להתחיל לעצב את האישיות שלי.
כשסיימתי תיכון הייתי בידיעה שאני הולך להתגייס לצבא רק בעוד שנה, ככה שהסיום היה עבורי רגוע ואפילו לא ממש עוצמתי. פשוט הרגשתי שזה עוד לא נגמר כי הצבא בשבילי הוא החותם הסוגר של התקופה ותחילתה של התקופה הבאה וחיכתה לי שנה שלמה עבורה. אז התחלתי לעבוד, המשכתי לטפח את הזוגיות, נהניתי מהחופש, התגעגעתי לחברים, נכנסתי למשברים טיפוסיים של גיל ההתבגרות שחלקם חולפים וחלקם פתוחים עבורי עד עכשיו. ממש המשך ישיר של התקופה שלי כתלמיד, כילד.
היום התבשרתי שבעוד חודש אני מתגייס לצבא ולא בעוד שנה כפי שהיה מתוכנן בשל ייעוד לתפקיד מסוים. הייתי בהלם (ועד עכשיו אני בו). פתאום מה שהגדרתי בתום הסיום של הילדות כל כך קרוב והחותם הסוגר פשוט קפץ בצעדי ענק והפצצה הזו נפלה עליי.
אני יודע שזה לא ביג דיל בעיניים של בוגרים ושל המון אנשים אבל מנקודת המבט שלי מדובר בצעד משמעותי ומהפכני שפתאום אני מרגיש שאני לא מוכן אליו, פרידה שקשה לי מדי להתמודד עמה. לא היה לי זמן להתכונן אליה ולהיפרד מהילדות כמו שצריך, לסמן ויים אחרונים על כל החוויות שעוד רציתי לחוות כילד ולצאת לתקופת השירות הצבאי.
אשמח לשמוע מכם האנשים הבוגרים מה אתם אומרים על המעבר בין התקופות ואיך מתמודדים איתו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025