אוקיי קודם כל אני אתן רקע. אני בצופים מכיתה ד ואני אחרי שנת הדרכה. זאת הייתה השנה הכי מדהימה בחיים שלי ורכשתי כלים עצומים באמת!! אני כל כך רציתי להיות מדריכה ואני גם חושבת שזה ממש מתאים לי (או לפחות היה). אז קיבלתי להדריך קבוצת ה בנות. ואז התחיל הסבל, אני כבר כמעט שלושה חודשים עם הקבוצה ובחיים שלי אבל בחיים שלי לא סבלתי ככה. באמת הן כל כך מופרעות ולא משחררות מהמדריכה הקודמת שלהן, יש לי ילדה אחת עם בעיות (משולבת) ואני פשוט לא מצליחה להשתלט עליהן. אני באמת בוכה כמו משוגעת וההורים שלי לא יכולים לראות אותי כבר ככה. אני כבר אצל פסיכולוגית מתחילת שנה אבל זה באמת לא עוזר לי . אני באמת כל כך כל כך רוצה לפרוש אבל אני גם מוותרת לעצמי ואני בטוחה בזה שאני אהיה בדיכאון לראות את כל החברים שלי עם החניכים שלהם ורק אני לא, וגם אני לא חושבת שיש אופציה כזאת של לפרוש באמצע ולהשאיר את הקבוצה בלי מדריך במיוחד בגלל שאני לבד. שלא תבינו אבל לא נכון אני נהנת בצופים, עם השכבה שלי (אגב כל השכבה שלי בצופים ואם אני אפרוש אני באמת לא אהיה בכלל בעניינים) אני נהנת גם עם הצוות שלי בהדרכה אבל בהדרכה עצמה עם הקבוצה הספציפית שלי זה טרור!! באמת היו שלבים שחשבתי שצריך לאשפז אותי אני בוכה כמו משוגעת וזה מה שמדאיג אותי ומחרפן אותי כי זה לדעתי לא נורמלי. אני באמת לא יודעת מה לעשות אני מצד אחד ככ רוצה לפרוש אבל מצד שני אני לא רוצה ככה להפסיק את הצופים כי זה באמת היה כמו הבית השני שלי. זה פשוט מחרפן אותי שאני משקיעה כל כך הרבה מעצמי לפעולות, כל כך הרבה כסף ובסוף אחרי השעה וחצי האלה אני חוזרת הביתה בוכה. נמאס לי שאני לא מפסיקה לחשוב על הצופים וזה הגיע למצב שזה יותר חשוב לי מהלימודים . אני באמת באמת לא יודעת מה לעשות. עצות בבקשה?!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות