אתמול הבנתי משהו.
הבנתי משהו שחשבתי שהבנתי אותו ממזמן אך לא באמת ידעתי את זה.
עד כמה שהבנתי מי אני הבנתי שאני לא שייך, הבנתי מה מקומי כאן.
מקומי כאן הוא לא היות כאן.
אני באדם טוב באמת, לא ציפיתי מעצמי שאני יהיה כזה טוב כלפי השאר העולם.
אני תורם כל חודש כמה שאני יכול לכל עמותה או מקום שאפשר, מבקר קשישים, שומע ומקשבים לאחרים שנמצאים בשלב קשה בחיים ובאמת עוד מיליון ואחד דברים.
אבל לפעמים מרגיש לי שקיומי הוא סתמי, אני יודע שמה שאני חושב יכול להיות ריק וללא משמעמת אבל כך אני מרגיש, באמת לדעתי אין קשר לגיל כי למדתי משהו חשוב בכל החיים, לא משנה מי אתה ובן כמה אתה מה שאתה עובר אף אחד אחר לא יכיר זאת בדרך שלך ואין אחד שיעבור זאת כמוך.
אני מרגיש שדיי, נמאס.
עם כל השמחה שיש לי יש בי עצב שאי אפשר לתקן, ניסית באהבה אבל אני נפגע אבל להיות לבד רק מחזק את הקרע שיש בתוכי קרע שנפתח נפתח ועוד שנייה כבר דמם את כל מה שאפשר, אני ריק כל כך מבפנים שאין לי כבר מה לעשות.
אין לי את האחת שתתמוך בי ובאמת המשפחה לא מבינה את מצבי
באמת לא יודע מה יהיה איתי כבר
כי אני לא יחזיק כך עוד הרבה זמן
אני לא יכול להיות כך עצוב כך פגוע כך מת.
(אולי זה הפעם האחרונה שאני כותב אבל אולי יבוא המלאך שיציל אותי מהתיבת פנדורה שנפתחה)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025