הנשיקה הראשונה שלי היתה בגיל 18. הוא היה בחור זר, טיפה מבוגר ממני, שישב לידי באוטובוס. קצת דיברנו ואז הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי.
אמרתי לו לא.
אז אחרי כמה דקות הוא שאל שוב.
ושוב אמרתי לא.
אז הוא נישק אותי בכל זאת...
אני עדיין מרגישה לפעמים אשמה על זה שלא קמתי ועברתי מקום. אחרי זה אמרתי לו שזאת היתה הנשיקה הראשונה שלי - והוא ענה "זאת אפילו לא נשיקה אמתית".
מאז לא התקשרתי עם אף אחד. וכמובן שאני עדיין בתולה ולא היה לי שום מגע מיני או אינטימי עם אף גבר.
לפני כמה חודשים התחלתי לחפש זוגיות ברצינות. יצאתי לכמה דייטים ובכולם פשוט הרגשתי ממש רתיעה מהרעיון שהבחור ייגע בי.
אני לא מרגישה שאני חווה את אותו מקרה שוב, ולא מייחסת יותר מדי חשיבות לרעיון של נשיקה. אבל בפועל - אני פשוט לא מאפשרת לזה לקרות.
רוב הגברים שיצאתי איתם היו חילונים בגילאי 25-29. לא ילדים חסרי נסיון, ואני מרגישה שגם הם שמים לב לרתיעה הזאת שלי.
מה אפשר לעשות כדי להתגבר על זה? אני מרגישה שזה ממש תוקע אותי בדייטים ובמציאת זוגיות...