כל החיים שלי הענקתי מעצמי לחברים שלי. תמיד שם בשבילם, תמיד עושה הכל מכל הלב, נמנעת מריבים, נותנת עצות טובות, שומרת סודות ובאמת חברה טובה. אבל תמיד הרגיש לי שהאנשים סביבי לא מעריכים אותי, לוקחים אותי מעין מובן מאליו ולא באמת נמצאים בשבילי. זה בעיקר מורגש לי בחבורה שיש לי של 2 בנות ו4 בנים.. לדוגמא- בימי הולדת שלי לא עושים בשבילי יותר מדיי או יוצאים מגידרם.. לא ממש מתקשרים סתם ככה לשאול מה נשמע. לא ממש בקטע של להפגש רק איתי לבד .. לעומת הבת השניה שבחבורה שהם תמיד מדברים איתה המון ומספרים לה דברים ועושים איתה סתם ככה זום ונפגשים איתה לבד. היא בעצמה בחורה שחולת צומי ותעשה הכל כדי שכולם תמיד יקרקרו רק סביבה ותמיד דואגת להציג את עצמה כאדם שמלא בחברים (אני לא כזאת לעומת זאת). אני לא מצליחה להבין למה תמיד לוקחים אותי כמובן מאליו וזה לא רק בחבורה הספציפית הזו זה עם כל חברה שיש לי או הייתה לי. באופן כללי אני לא מרגישה שיש לי יותר מדיי חברי אמת (חוץ מ2 בנות) ואני תמיד בלב שלי יודעת שכשסתם לדוגמא אם לי יהיה אירוע (לדוגמא אם אחותי תתחתן) או חתונה שלי, החברים שלי לא באמת יבואו או לא באמת יצאו מגידרם לשמח אותי כמו שאני משתדלת לשמח ולהיות תמיד שם.
נמאס לי כבר שתמיד יש לי איזו חברה שדואגת להיות רק היא במרכז. תמיד חשבתי שאני לא מתחברת לאנשים הנכונים, שהאינטואיציה שלי על אנשים לא טובה ושאני לא טובה בלבחור את מי שמקיף אותי..זה פשוט דפוס חוזר על עצמו.
איך לגרום לאנשים לשים לב אליי ושאהיה חשובה להם באמת? חברי אמת כאלה כמו שאני רואה את החברים של אחותי שתמיד שם בשבילה ועושים בשבילה... תמיד קינאתי בזה אני לא מבינה למה לי אין את זה? מרגישה שאני דיי לבד ושלא באמת רואים אותי
אשמח לעצות, תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות