כיום אני בן 21, התגייסתי לצבא מאוחר, עדיין משרת בצבא, בחטיבת כפיר בשלישות , חמשושים
בגיל 16, חזרתי בתשובה חזקה מאוד, הזנחתי את הקשרים החברתיים,
הזנחתי את המסגרת, את הכל לטובת הדת, וברחתי לישיבה.
(היום אני מבין שעשיתי את זה כבריחה מהתמודדות ולא מפני שזו האמת)
בגיל 20, חליתי בהפרעת חרדה, התקפים לא פשוטים שהקשו עליי לנהל תפקוד יומ-יומי במשך
שנה, הגעתי לכדורים, במהלך אותה שנה, הייתי די מבודד, וראיתי גם שאלוהים לא שם בשבילי,
ומפה לשם, התחלתי תהליך של מחקר שבסופו הגעתי למסקנה שאין אלוהים, ו-4 שנים מחיי
הלכו על כלום. עזבתי הכל והתגייסתי צבא, בעקבות המצב הנפשי לא קיבלתי קרבי
עד היום אני אוכל את עצמי במחשבות:
"יאללה איזה דיכאון למה זה קרה לי, למה לא ראיתי את זה קודם"
"להשתחרר מהצבא בגיל 24, בנתיים שכולם התחילו את החיים בגיל 21 ואני עוד בלי בגרות"
"בזמן שהותי בישיבה לא הספקתי להוציא רישיון, וכולם עכשיו בצבא
יוצאים בסופש מבלים נהנים וגם אם היה לי הוריי שגם חזרו בתשובה,
לא היו מרשים לי להשתמש באוטו שלהם''
"ולך תדע אולי כל החרדות שלך התחילו בגלל כל הדת והלחץ והישיבה והתפנית החדה הזו
שלקחת בגיל צעיר, וכל האנרגיות שביזבזת על דבר שלא קיים"
כל הזמן אני טוחן את זה כבר בלי שליטה, הקטע הזה,
שאני בגלל הפאקינג דת(שדרך אגב שחזרתי בתשובה זה נעשה בצורה קיצונית,
כיוון שהמיסיונריות הדתית הכניסה בי את הקטע של רק בקיצוני)
אז שבגלל זה, אני אשכרה בלי בגרות בלי רישיון תמיד פחדתי לעשות דברים חדשים
ולפני כל דבר לשאול את הרב אם יש אישור ואפילו זה שינה אותי די רעה כל התהליך הזה,
אני יותר סגור מבחינה חברתית ממה שהייתי כיוון שבישיבה אתה לא פתוח לעולם
אתה לא מדבר עם בנות, וגם זה משנה אותך במראה החיצוני.
אני מחפש איך להתייצב, להחזיר את הרוגע והשלווה בחיי, להשלים פערים כמה שיותר מהר
עם הקצב החברתי, להעלים את החסימות הזאת, ולקחת דברים בפרופורציות..
אגב - אני מבקש לא להכנס עכשיו לויכוחים דתיים, לכבד את ההחלטה שלי לגבי במה אני מאמין ובמה אני לא. תודה
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות