היי לכולן/ם,
אני בת 26, אוטוטו בת 27, כרגע סטודנטית לריפוי בעיסוק בשנה ב'. לפני שהתחלתי את הלימודים התלבטתי מאוד בין לימודי פיזיותרפיה ללימודי ריפוי בעיסוק. כשהלכתי לראות טיפולים, נמשכתי הרבה יותר לפיזיותרפיה אך בסופו של דבר בחרתי בריפוי בעיסוק בגלל שיקולים פרקטיים של גיוון במקצוע ונגיעתו גם בעולמות בריאות הנפש. חשבתי שאוכל לעסוק גם בתחומים הפיזיקליים ש"דומים לפיזיותרפיה" וגם בעולמות רגשיים וקוגניטיביים יותר. עם הזמן, הלימודים וההעמקה שלי במקצוע אני מבינה שאולי בחרתי לא נכון... כרגע, אני פחות מתעניינת בבריאות הנפש, וגם בפיזיקלי- פחות מתעניינת בסדים, פחות מתעניינת בתפקודי יום יום ויותר נמשכת לאלמנטים בסיסיים של תנועה, הליכה, יציבה וכו'... ככה שאני מרגישה שבמקום להרוויח את שני העולמות בעצם הפסדתי.
אני ממשיכה את הלימודים בתחושה ענקית של פספוס על כך שהייתי כל כך קרובה ללהיות במקום שאני הכי רוצה להיות בו עכשיו ומצד שני, מפחדת להפסיק את התואר, מפחדת להתחרט, מפחדת שאני לא נותנת לריפוי בעיסוק צ'אנס אמיתי. חוץ מזה, נפשית, אני לא חושבת שאוכל להתמודד עם לחזור עכשיו לשנה א'. אז מתחילות לנקר בי מחשבות של לסיים את התואר, לנסות לעבוד קצת ואם זה לא יעבוד אז ללמוד פיזיותרפיה. ובמקביל מחשבות על כך שאני כבר מבוגרת יחסית, התחלתי את התואר מאוחר ומצופה ממני להתקדם ולהתיישב ולא להיות סטודנטית לתואר ראשון שלא סגורה על עצמה לנצח. אני לא יודעת אם באמת יש לזה פתרון, אולי רק אשמח לקצת עידודים ולא להרגיש לבד... אם אתן/ם מכירים/ות מרפאות בעיסוק שעשו הסבה לפיזיו אז זה בכלל יעזור לי להרגיש יותר טוב.
תודה לכל מי שקרא/ה (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות