אין לי כוח יותר לכלום, החיים נוראיים

למרות שהחיים שלי לא הכי גרועים ולא הכי נוראיים ולא הכי מסכנים נמאס לי...
אני שונא ספורט ובכל מקום מדברים על המונדיאל המעצבן הזה...
החרמנות שלי לבנות נוראית כבר למרות שאני בכלל תמים,נאיבי,בתול ולא יוצא בכלל מהבית...
רציתי לעזור לעצמי כל כך המון פעמים ואני פשוט לא מסוגל,לא יודע מה אני רוצה יותר...
לא יודע אם בא לי ללכת בכיוון של מוזיקה,או משחק...
אני מתרחק מאנשים,מבנות בעיקר....
הגןף שלהם מאיים עליי במובן הזה שאני פשוט חושב עם הזין שלי...
כל מה שאני רואה זה את הגוף שלהן,וגם כשאני מדבר איתן סוף סוף אז כל העולם הזה מרגיש לי כמו מטריקס,הכל מזוייף,הכל שקר,שום דבר לא אמיתי ולא קיים....
אנחנו סתם קרום לא אמיתי של נשמות...
אני לא מכוער אבל אני מרגיש הכי מכוער שיש....
אני אפילו עוד לא התנשקתי ואני בתול ואני מפחד מבנות,לחוץ לידן,מתבייש...
אני ממציא תירוצים למה ולמה ולמה...
אני לא נלחם עבור כלום ושם פס על הכל,למה? כי אני מפחד...
יש כאלה שאומרים לי אז תפחד אז תחיה ככה וזה שובר אותי,הדיכאון שלי והוותרנות שלהם לבן אדם שכביכול לא רוצה לעזור לעצמו...
אני מאונן,כמעט כל יום,מה שגורם לי להתרחק מבנות במציאות...
במציאות אני שתקן,מוזר אפילו טיפה וחי בעולם משלי...
אני כמעט ולא יוצא מהבית בכללי ולא יוצא בכלל ליציאות...
לא עובד ומעולם לא היה לי כסף משלי...
אני בן 18,מבחינת עניין הצבא אני לא יודע מה יהיה...
אני אפילו לא יודע מי אני בכלל...
אני סבור שאני לא הומו או משהו כזה כי אני מאונן ואני חושב על ציצים כל היום,ואני גם נדלק מאוד מבחורות(סליחה על הגסויות),אבל גם כשמשהו מצליח לי זה לא מספיק בכלל ואני מרגיש כמו כישלון...
הריבים התמיידיים עם אימא שלי,זה שאני שוקל 45 קילו ואין לי חשק לאכול בכלל כלום או לישון ואני שונא ספורט...
כל הגישה המחורבנת שלי של תמסכן את עצמך בפייסבוק,דבר עם בחורות שם שאתה מכיר על כמה שהחרמנות שלך משגעת אותך ועל כמה שאתה מרגיש חרא עם עצמך שזה נכון כל זה ולקוות מה?
שהן ינחמו אותך?
זה כבר לא עוזר לי...
הייתי במיליון וחצי עזרות,פסיכולוג,מאמן אישי,פסיכיאטרית,ניסיתי לקחת כדורים,דבר לא עזר...
להתאבד לא אתאבד,זה אני מבטיח,ראיתי על הבחור בן ה21 שהתאבד ואני לא אסיים כמוהו אבל אני כל כך מתוסכל,התקופה הזו שאומרים שתעבור לא עוברת ואני עדיין כאן,מרגיש כלום,שום דבר,למרות כל מה שלפעמים אומרים עליי שאני תותח ושחקן טוב ומוכשר והכל...
מה אני כבר יכול לעשות?
אוף,אני לא יודע אם טוב לי ככה במסכנות הזאת בלהירקב,לא ניסיתי מעולם לשנות את זה אז סימן שטוב לי ככה?
אני חושב שזה לאו דווקא נכון...
אני לא יודע כבר מה לעשות?
שום דבר לא עובד...
אני אנטי,לא מסכים לכלום...
בחוג תיאטרון שלי שאני נמצא בו אני או שותק או סבבה עם כולם...
אני מרגיש תמיד שאני לא קיים ואני נשמה בתוך גוף גשמי...
לעזעזל אני אמות לבד ולא תהיה לי חברה ולא כלום וגם לא סקס ולהתנשק והכל...
אני בכלל מפחד שזה יהיה מגעיל ושאני לא יאהב את זה...
אני לא יודע מה לעשות...
אני משתגע,אני מבזבז את החיים שלי,ויגידו אחרים שאני כל כך מבין אז יאללה תעשה אני כן עושה לפעמים אבל בנשף שלנו של התיכון איבדתי את עצמי קיבלתי התקף חרדה ענקי מכל הבנות ומכל האווירה ובכלל מזה שבאתי בלי בת זוג כי לא חיפשתי אפילו,לא התחשק לי...
לא יודע אם אני ראוי בכלל לזוגיות...
הבעיה היא שפעם אני שמח בכל מיני סיטואציות ופעם אני ממש מדוכדך...
אני מרגיש טיפש לגמרי,אוף...
כל השליליות הזאת,מה אני אמור לעשות?