לא בא לי חיים משעממים
לא בא לי חיים כמו כל בן אדם שיגרתי.
לא בא לי לקום עם השעון, ללכת לעבודה, לאכול צהריים בחוץ, לחזור מותשת לבית להקרע בין לדפוק שנ״צ לבין ללכת להתאמן גם כשאין לי כוח נפשי לזה.
לא בא לי שנהיה מהזוגות המשעממים האלו, שמעלים תמונות של יין וספא, שהולכים לבתי מלון יוקרתיים גם אם באמת לא מתאים לנו כרגע להוציא כסף על זה
לא בא לי שנשתף את כל העולם בדברים שלנו, לא באלי שנהיה כמו כולם.
לא בא לי להיות כמו כולם.
בא לי להיות אחרת, לא להיות שיגרתית
להעלם לאן שאני רוצה
לחקור את מה שאני רוצה
מתי שאני רוצה.
הבעיה- שלימדו אותי משהייתי קטנה
לא להיות חופשיה.
הרי בלי חינוך קצת נוקשה לא הייתי הבן אדם שאני היום. לא הייתי עושה את השיעורי בית בזמן ולא הייתי מצליחה לסיים בגרויות ולא הייתי הולכת בדרך הישר
אבל מי אמר שאני רוצה להיות כזו?
מי אמר שצריך ללכת בדרך הישר?
למה לימדו אותי להיות
כזו פחדנית?
אני כן חושבת שבן אדם צריך מסגרת מסוימת
משהו שיתן קצת סדר לחיים המסובכים האלו
אבל למה אני לא מצליחה להבין מי אני עד היום?
למה מכל דרך הישר שהייתי בה עד עכשיו
שזה ללכת ביה״ס, לסיים בגרויות, לשרת את המדינה, ללכת לעבוד בחברת הייטק שאני מרוויחה בה 10 אלף ברוטו לחודש
לא מספק אותי?
מה כן יספק אותי אם ככה?
איזה מן עוד הנאות יש לחיים האלו לתת לי?
חוץ מלטייל, להיות עם המשפחה, לחפש דברים חומריים שישמחו אותי רק לרגע, לגלגל קצת בעמוד אינסטגרם/פייסבוק או טיקטוק ולחפש דברים שיבדרו אותי, לחפש דרכים למרוח את הזמן בכדור הארץ. אפילו להסתכל בעמודי מוטיבציה ולחפש אם בי קיימת אחת.
למה לתת לי להתלהב ולהתאכזב ובגדול על בן אדם שחשבתי שהוא הכל?
יש לי משפחה, לא לכולם יש. אני אומרת תודה עליה כל יום, היא מצילה אותי.
אבל למה אני אף פעם לא מרוצה?
למה אני כאן? למה הכל מרגיש חסר פואנטה?
תודה שהקשבתם. אני לא יודעת איך אפשר לתת עצה לדבר הזה, פשוט הייתי צריכה להוציא את זה מהמערכת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות