אז אני בן 26 וכלכלית לא כל כך יכול להחזיק רכב אבל אני רוצה ללמוד נהיגה. אני תמיד חושש מנהגים שיצפרו לי בכביש, החוסר סבלנות הישראלי זו תכונה בלתי נסבלת אצלי וזה גם מה שמפחיד אותי לעמוד על שלי מול אנשים, כי המציאות רעה והמון אנשים נדלקים בכעס ואפילו עד כדי מכות על דברים הכי נבזים כמו מקום חניה.
אז אני תמיד נלחץ ונכנס לחרדה אם אנשים ממהירים בי כמו: הגעתי למעבר חציה וגרמתי לנהג לעצור בשבילי, אז אני הולך הכי מהר שאני יכול בשביל לעוף מהכביש כי כבר צפרו לי מעט פעמים אבל זה קרה על כך שהלכתי לאט.
או שאני עומד בסופר והמון פעמים אנשים חצופים עקפו אותי כי לא נדבקתי לישבן של אדם אחר ואז אמרו "מה, אתה בכלל לא עומד בתור" ואני כאילו כמה סנטימטרים מול האדם האחר ואני לא אוהב ריבים ואני פשוט שונא את זה אז אני מוותר אבל נמאס לי מזה.
ונמאס לי שרומסים לי את הזכות לחיים שפויים, נמאס לי לפחד מאנשים רעים כאלה, נמאס לי מלפחד לעמוד בתור או לתקשר עם אנשים, נמאס לי מלברוח במקום לעמוד על שלי. איזה מן אבא אהיה בעתיד אם הילדים והאישה שלי יראו אותי מוותר ולא עומד על שלי, איזה מן גבר עושה דבר כזה? זכרים יש שם הרבה בחוץ, ואני לא רוצה להיות זכר בלבד - אני רוצה להיות גבר, וזה משהו שתוקע אותי מגיל 16.
אני רוצה להיות מסוגל להסתכל בעיניים לאדם שיחצה קו אדום כמו למשל תור בסופר או בקופת החולים ולהעיר להם. איך אני עושה את זה, מאיפה אני משיג את הבטחון לדבר הזה?
וגם עוד דבר, במצבים כאלה נגיד ואני רוצה להעיר למישהו שעקף אותי אז עובר לי בראש "ומה אם הוא לא יזוז ויגיד לא בא לי למה מה תעשה לי"? או משהו בסגנון הזה, אז הבכתי את עצמי ולא יצא מזה כלום ולא רק שלא עמדתי על שלי גם עקפו אותי בכל זאת.
אני רוצה לחיות ביותר רוגע בחיים שלי, וזה עם לא רגוע. איך אני נבדל מהלחץ הזה? איך אני חי בשקט הזה מבלי לפחד מאנשים עצבניים??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות