כבר ארבע שנים שאין לי חברים, חברי נפש, כאלו שאני יכולה לצאת לבלות איתם ולדבר איתם על הכל
מרגישה שמאז תקופת הקורונה ועוד כל מיני דברים שקרו לי בחיים כל כך הרבה חוסר בתקשורת אנושית הפך אותי למעין נכה חברתית.
אני כן חביבה לכל מי שפונה אליי, לא מתביישת כי עבדתי על זה אך אני אף פעם לא מצליחה לקחת שום שיח שלב אחד קדימה.
מנסה מנסה ואנשים נראה שחלקם רוצים וזה לא עובד
אני מרגישה כאילו אין לי אופי ואין לי מה להציע.
איך אני מתקדמת ומתפתחת מהקושי הזה? מה לעשות כדי להגיע למצב של פתיחות ונוחות עם זרים שמנסים להכיר אותי כך שיקבלו את התחושה ששיש לי מה להביא לשולחן ושכיף איתי?
אני מרגישה שאם כך ייראו כל חיי, בלי חיי חברה ועניין זה הולך להיות מאוד מדכא ויש לי כל כל הרבה רעב לחיים, כל כל רוצה להינות ולטעום מהכל ולחוות את הכל והייתי כל כך שמחה לפרטנרים לחוויות האלו אבל מרגישה שלא מצליחה לעבור את החומה, לא מצליחה לשבור את הקרח.
אשמח לטיפים ועצות, כל דבר יתקבל באהבה, תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות