רקע קצר: בן 20, הנדסאי, טכנאי רקמ בגדוד, בתחילת המלחמה הייתי עם שאר הגדוד בשטחי כינוס אפילו שהתנגדתי להיות שם, אחרי כמה ימים לקחו אותנו לאיזה בסיס רחוק מעזה ובדיוק למחרת היינו אמורים לחזור, למחרת כולם עלו על האוטובוסים ואני לא, החלטתי שאני הולך הביתה, הגעתי עד באר שבע שם התקשרו אליי מלא מפקדים וקצינים ודיברתי עם ההורים ובסוף שכנעו אותי לחזור לבסיס ההוא שרחוק מעזה ומשם ביקשתי קב"ן.
נפגשתי עם הקבן לפני חודש בערך, אמרתי לו על הבעיות שלי באותו רגע על חרדות, בקושי אכלתי, בקושי ישנתי, כל הזמן לחוץ... הוא נתן לי 3 דרכים להתמודד עם חרדה, לחזור לעזה או לאן שהמפקדים יחליטו, לעשות משימות אפילו אם הם קטנות ולהיות בסביבה עם אנשים,
השאירו אותי פה בבסיס הזה לעזור בעורף ללוחמים שבעזה, כלומר כל היום לארוז קופסאות של תרומות בכדי לשלוח ללוחמים.
באמת שנמאס לי כבר מכל הצבא, בזמן האחרון הבנתי סוף סוף שלא באמת אכפת לאנשים בצבא ממני רק רוצים שאני אעבוד, פעם אחת נפלתי מרקמ וצלעתי שבועיים, לקח חצי שבוע עד שנתנו לי לראות רופא שאמר לי שזה לא קרע בשריר אז הכל בסדר, אפילו שצלעתי וכאב לי לדרוך על הרגל, המשכתי לעבוד כרגיל להרים דברים כבדים ולא עניין אף אחד.
או כמו שהלכתי לרופא שבודק אלרגיות וקיבלתי אבחנה לזה שאני אלרגי למלא דברים, הרופא בבסיס אמר לי שזה מוריד פרופיל ויכול להוציא מהגדוד ומאז הוא מושך אותי ולא קורה כלום, יש עוד איזה מקרה אבל נראלי שמבינים.
אני פה עם מלא אנשים מסביבי שאני לא מרגיש שאני יכול לדבר איתם, רק אם אני חייב לדבר איתם, חוץ מזה אני לבד לא עושה כלום עד שיש לי איזו שמירה או לעזור באריזת קופסאות.
אני באמת כבר לא יודע מה לעשות, אם אני אראה עוד קבן מה להגיד לו, יש לי תחושה שהוא פשוט יגיד לי אותו דבר שהקבן הראשון אמר לי ואני יחזור לאותו מקום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025