הייתי זאת שכולם קראו לה גאון ומכיתה ה הכל השתנה, איך לגרום לעצמי להצליח שוב?

היי קוראים לי יהלי ורציתי לשתף במשהו שממש קשה לי ממשש.
אני בת 19 תכף 20 ומגיל הגן היו אומרים הילדה הזאת "גאון" פשוט "גאון".
הייתי מסוג האנשים שמבינים הכל לבד גם מתמטיקה וגם קריאה, כשעליתי לכיתה א' הייתי פשוט גומרת את הספרים לפני כל הכיתה והתחילו לחשוב אולי אני מחוננת.. וככה היה גם בכיתות ג' ו ד'.
לא היה לי ציון מתחת ל 95 פשוט לא היה.
אך כשעליתי לכיתה ה' הכל השתנה.
אני חייבת לציין שהייתי ילדה פגיעה מאד באותו הזמן.
והייתה מורה שסימנה אותי שאני פשוט ילדה לא מוצלחת בלי להכיר אותי בכלל היא שמה אותי בהקבצה ב' במתמטיקה.. זה היה בתחילת שנה. ואני במקום לספר להורים שלי התחלתי לעשות בעיות בכיתה הפסקתי ללמוד אז הורידו אותי הקבצה גם באנגלית ומה שהכי שבר אותי שבערך אחרי יומיים גם בעברית.
ומאותו הזמן פשוט הייתי מפריעה בלי סוף בשיעורים לא היה אפשר לנהל שיעור ואני הייתי ממש מתוסכלת מעצמי.
אחרי כמה זמן עשו מבחן הקבצות כי היה כמה הורים שהתלוננו על כך שהילדה שלהם בהקבצה מסוימת. ואני כמובן לא סיפרתי כלום להוריי למרות שהייתי נורא מתוסכלת.. הציון שלי היה הציון הכי מזעזע שראיתי זה היה במתמטיקה הציון היה 34. עדיין יש לי את המבחן זה אומר שכניראה עדיין לא שחררתי.
אני כל כך האמנתי שכניראה אני לא יכולה עד שהייתי מגיעה למצב שאני לא מבינה את החומר.. באיזה שהוא שלב אחרי שברחתי פעם באמצע יום הלימודים ההורים שלי הוזמנו ובאותה שיחה סיפרו להם הכלל כמובן שהם היו בהלם מוחלט.
וכך מאותו זמן האמונה ביכולת למידה שלי פשוט אפסית מכיוון שזה המשיך איתי עד כיתה ח' בהקבצות הנמוכות.
עליתי לתיכון המנהלת מאד הסתפקה אם לקבל אותי בכלל הציונים אך מכיוון שאחותי הייתה שם והיא הייתה ילדה מאד צייתנית וממושמעת היא החליטה לקבל אותי כמובן שממש שמחתי.
החלטתי לפתוח דף חדש אך לא ממש הצלחתי להחזיק בזה ושוב חזרתי להפריע בשיעורים וחזרו לגעור בי אבל משהו אחד היה שונה חזרו צמד המילים "היא פשוט גאון" המנהלת זימנה את ההורים שלי אחרי אזהרות מרובות על הפרעות והיא אמרה שהיא לא מבינה איך אני מוציאה ציונים כאלה והיא יודעת שאני יכולה הרבה יותר אבל באמת שאני לא הרגשתי ככה.
זה היה מתסכל אותי נורא.. נוצר מצב שהיא התחננה אליי שאני אעשה 5 יחידות במתמטיקה, אנגלית ועברית.. ובנוסף היא ביקשה שאהיה במגמת מחשבים עם 11 יח"ל במדמ"ח.
אך אני פחדתי נוראא ולא הסכמתי אז עשיתי בהכל 3 יח"ל והחלטתי לא לעשות מגמת מחשבים אלא ניהול עסקי שלשם הולכות בד"כ הבנות שפחות אכפת להן או מי שיותר קשה לה.
את מתמטיקה עברתי ב 100 עברית ב 71 ואנגלית ב 86 ונתזכר שזה 3 יח"ל.
ועדיין אני לא הצלחתי להוציא ציונים טובים!!
ועכשיו התחלתי ללמוד הנדסת תוכנה מכייון שעשיתי מבחן שהמכללה הביאה לי וזה המקצוע שתאם ויש עוד משהו קטן שאני חייבת לציין שבמשך כל התקופה הזאת ההורים שלי בטוחים שנתתי קפיצה רצינית וחזרתי לעצמי.
עשיתי מכינה
והתחלתי את הלימודים במכללה ונוצר מצב שהמרצות ווהחברות לכיתה בטוחות שאני איזה "גאון מהלך" ואני יודעת שאני ממש לאאאא וגם ההורים שלי בטוחים באותו הדבר ואני לא מעיזה להגיד שלא אבל מצד שני היה 3 מבחנים והתוצאות היו בשטח באחד עהרתי ב 93 בארכיטקטורת מחשבים ובשני המבחנים השננים לא עברתי.
ועדיין חברות שלי שכן עברו בטוחות שאני יודעת יותר מהן וממשיכות לבקש ממני בלי סוף עזרה זה כבר הפך אותי למתוסכלת מעצמי כאילו אני מראה לכולם שאני יודעת ומבקשים ממני עזרה ואני מצליחה לעזור אבל לעצמי אני לא.
אני חייבת עיצה בדחיפות אני פשוט חושבת לעזוב הכל אני ממש מיואשת.
אשמח לדעת האם זה מצב נורמלי..
איך אוכל לגרום לעצמי להצליח שוב?
האם יכול להיות שכשהייתי קטנה הלימודים היו יותר קלים אך כשגדלתי זה כבר נהיה יותר קשה אז לכן זה קרה?
נוצר מצב שגם אם אני צודקת אני ממש מדגישה שבכלל לא בטוחה בתשובה ושלא יסמכו עליי