חברה שלי יוצאת עם ידיד שהיה לי עליו קראש בעבר, למה זה כזה מפריע לי?

אתמול חברה שלי (שהיא בת שירות דתייה שומרת נגיעה) ישבה איתי לשיחה במשרד וסיפרה לי שהיא יוצאת עם ידיד שלי (שהוא חייל חילוני) שבעבר, שהוא רק הגיע אלינו ליחידה היה לי עליו קראש אבל זה עבר לי כבר ואני רואה אותו כידיד בלבד.. היא שאלה אותי אם אני בסדר עם זה ואמרתי לה שבטח שכן, שאני שמחה בשבילהם וכו'. אבל אם להיות כנה - זה עשה לי צביטה קטנה בלב וגם לא הייתי כזאת מופתעת, ידעתי שבעתיד יקרה ביניהם משהו כי תקופה ארוכה הם ככה מדברים הרבה בווצאפ, היא מבקרת אותו במשרד, הוא כל הזמן כמעט הזכיר אותה כשנסענו ביחד באוטובוס הביתה וכו'. ככה שלא הייתי ממש בהלם ..
מה שאני לא מבינה, זה למה זה מפריע לי כ"כ? יש מצב שאני מקנאה בתת מודע ? כי הרי אמרתי שאני רואה אותו רק בתור ידיד, אבל כאילו זה עשה לי צביטונת בלב שהיא הודיעה לי שהם יוצאים.. וגם כאילו למחרת שהיא ספרה לי ששובפעם חשבתי על זה כאילו רציתי לבכות בשירותים וכאילו היה לי מן גוש כזה בגרון כאילו זה ממש מפריע לי.. גם היום ראיתי אותם יושבים ביחד ומדברים וכזה עשיתי את עצמי ממהרת כזה למשרד, אמרתי להם כזה היי מהיר ועפתי משם והרגשתי כאילו לאדעת מה..
מה שכן, אני מנסה כמה שיותר לפרגן להם למרות שכאילו אני יודעת שאולי אני חברה ממש איומה שאני כותבת את זה אבל זאת האמת שאני חושבת- שזה לא יחזיק הרבה זמן. היא בת שירות דתייה, שומרת נגיעה, גרה באזור חיפה והוא- גר באזור המרכז, חילוני, אחד שיוצא לפאבים ושותה בקטנה, לא משתכר או מעשן.. בקיצור ילד טוב ושניהם באמת בני אדם עם אופי מקסים, אבל הם גרים רחוק אחד מהשני ונפגשים רק במקום השירות שלנו וכל היום כמעט בתחת אחד של השני ולא בטוח שהוא/היא יעבירו ביחד את הסופ"ש בבית של אחד מהם כי היא מאוד מקורבת לדת ואין מצב שהיא תהיה לא בבית שלה בשישי-שבת ככה לפחות היא אמרה לי והוא אוהב כמעט כל שבוע לצאת לברים.. בנוסף, מה שעוד עלה לי לראש זה העיניין של השמירת נגיעה.. באחת השיחות שלי ושלו הוא אמר לי שהוא בן אדם חם ושהוא חייב להתחבק ולהתנשק עם חברה שלו, זה ממש מדליק לי נורה אדומה.. כי חברה שלי היא ממש שמורה וצנועה וכמו שאני מכירה אותה אני יודעת שאין מצב בחיים שהיא תשבור את השמירת נגיעה השאלה היא האם הוא באמת יחכה לה.. וגם, בגלל שהיא דתייה מצופה ממנה (ככה היא ספרה לי) לסיים את השירות הלאומי, לרכוש מקצוע ולהתחתן כמה שיותר מהר והיא כבר בשנה השנייה של השירות בקרוב והוא גם אמר לי באותה שיחה שדיברנו על העיניין של הנגיעה שאין מצב שהוא יתחתן בגיל ממש מוקדם.. אני פשוט חושבת שהם עולמות שונים מדי וזה לא יחזיק הרבה זמן
בקיצור זה כל מה שאני חושבת על העיניין הזה, התלבטתי כשהיא אמרה לי שהם יוצאים האם כדאי להגיד לה את כל זה כאילו לטובתה אבל מצד שני לא רציתי להרוס לה ולו ופשוט לתת להם להיות ביחד בשקט בלי להכניס תאף שלי ולהתערב..
אבל סתם מהתעניינות, ממה שכתבתי פה - אתם חושבים שלקשר שלהם באמת יש עתיד?
ולמה לעזאזל זה עדיין מטריד אותי אם אני רואה אותו בסכ"ה בתור ידיד? ואיך לנסות להדחיק את זה ולא לתת לזה לדכא אותי? כי להתרחק זו לא אופציה, כי הוא ידיד טוב שלי והיא חברה ממש ממש טובה שלי ואנחנו כולנו באותו בסיס אבל לא ייתכן שאני אהיה כל היום בדיכאון בגלל זה.