היי כולם
ניסיתי למצוא ברחבי הרשת תשובה למצב שלי אבל לא הצלחתי זה למה אני כותבת פה.
השתחררתי לפני חודש וקצת והתחלתי עבודה "מועדפת".
למה בגרשיים?
אני מקבלת בקושי 3 משמרות בשבוע וגם השעות של המשמרות משתנות הכי הרבה שנותנים זה 7, הכי קצת זה 4. פעם אחת נשארתי עד סגירה ועשיתי תשע שעות ואני מנסה למשוך אבל בפעם האחרונה אמרו לי ללכת הביתה.
עכשיו יש שתי בעיות
הראשונה זה שכדי להיות זכאית למענק אני צריכה להשלים מינימום 8 שעות ביום, ולעשות בין 3 ל 4 משמרות בשבוע מה שלא קורה
והשניה זה שבסוף אני עובדת גם כדי להעביר את הזמן אבל גם כדי לכלכל ולפרנס את עצמי.
בנוסף אני מנסה לחסוך ללימודים ולדירה ודברים כאלה
ויתרתי על יציאות ובגדים אני קונה איפור לפעמים אבל גם אז אני מרגישה רע שאני מבזבזת כסף
האופציה הברורה היא להתפטר ולמצוא עבודה חדשה ואני חושבת על זה.
אבל מרגיש לי שזה יותר מידי כאב ראש להתחיל מחדש שוב
אני בן אדם שקשה לו עם התחלות חדשות וגם עד שהצלחתי לגרום לעצמי להרגיש בנוח במקום הנוכחי לקח זמן ומאמץ אני לא רוצה לוותר על זה
אבל אני מרגישה שההורים שלי מאוכזבים ממני הם רוצים שאני אלך למשרה מלאה אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת לזה נפשית עשיתי יומיות 9 עד 17 בצבא מה שפועל היה 7 עד 18 ואני באמת עוד לא מוכנה לעבודה משרדית מול מחשב כל היום
אני לא יודעת איך עוד להסביר למנהל שלי ולהגיד לו את אותו המשפט שאני חוזרת עליו כבר חודש שאני צריכה 8 שעות ביום 4 פעמים בשבוע אחרת אין לי למה להישאר וזה גם למה באתי לעבודה המחורבת הזאת
וגם על כל שבוע שאני מקבלת קצת משמרות צריך יהיה להשלים את הימים החסרים בהמשך
את זה נגיד לא אמרתי לבוס שלי אבל ההורים שלי גורמים לי להרגיש שזה לא מעניין אותו ובכנות אני לא יודעת אם זה אמור
יש לי אופציה לפנות למנהלת מעליו אבל אני לא בטוחה אם מותר לי ואם כדאי לי ואני פוחדת שאני לא אדע מה להגיד ואגרום לעצמי יותר נזק מתועלת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות