אני וחבר שלי היינו ביחד שנתיים, בהתחלה היינו חברים טובים והוא רצה מעבר לזה אבל אני לא כלכך. בסוף כן נהינו זוג והתאהבתי בו מאוד לאט לאט, והוא גם הראה לי המון אהבה.באמת. הייתה תקופה שהייתי מאושפזת בגלל מחלה קשה שהייתה לי והוא היה איתי שם מהבוקר עד הלילה ולפעמים גם נשאר לחכות בחוץ בלילות. אהבה אינטנסיבית שהייתה לי כלכך נעימה ועוטפת, הרגשתי ביטחון ושיש לי מישהו ליפול עליו לא משנה מה. הוא היה עושה הכל בשבילי.. אבל בכל פעם שהייתי כועסת עליו הייתי נפרדת ממנו בכעס וחוזרת אחרי כמה ימים כי לא יכלתי בלעדיו וזה היה לו קשה שאני נפרדת כל פעם, אבל איכשהו תמיד הייתי כועסת כלכך שאמרתי זה הסוף. ואז חוזרת אחרי כמה ימים. וזה חרא מצידי אני יודעת. אבל הראתי לו המון אהבה והקרבתי בשבילו הרבה.
לפני חודשיים בערך הוא התנהג מוזר לכמה ימים ושאלתי אותו על זה והוא התחיל לטעון שהוא חושב שהוא לא טוב לי והוא כבר לא מי שהוא היה.. כי הוא התחיל לעשן וחושב שהוא מדרדר, הצעתי לו שאעזור לו ויהיה לצידו והוא לא רצה. אמר שזה רק יכאב יותר.. וזה כאב לי כלכך, חשבתי שאם בן אדם אוהב אותי כלכך הרבה הוא יישאר לנצח. בהתחלה הוא ביקש הפסקה, ואז כבר אמר עדיף שלא תחכי.. הרגשתי איתו חיבור שלא הרגשתי מעולם ואני חושבת שלא ארגיש עוד.
אתם חושבים ש״אני לא טוב לך״ זה באמת תירוץ? זה פשוט מרגיש לי שמי שאוהב באמת היה מתשנה כדי להיות יותר טוב. אבל אולי גם אני עייפתי אותו עם הפרידות החוזרות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2026