חרדה חברתית ממש קשה, אני רוצה לברוח רחוק מכולם, להיות לבד

מה לי לעשות? מאיפה זה בא? אני חייב עזרה! אני מרגיש פרנויה שרודפת אותי, אני מפחד לפגוע באחרים, ואני כן פוגע באחרים ומדביק אותם עם הבעיות שיש לי, לדוגמא אני ממש מביך מבחינה חברתית אז זה משפיע על אנשים. אני לא יודע מה יש לי, מה יש למוח שלי. יש לי OCD ממש קשה שזה בעיה מספר 1.. אחרי זה באה חרדה חברתית. אני לא יכול להסביר איזה מין סוג של OCD זה.. אבל קשה מאוד עד כאב...
אני נמצא כרגע בצבא ואני מכניס את האנשים מסביבי לדכאון, אני לא יודע איך לדבר, איך לתקשר, אני מרגיש חסר טעם, חסר חיים, אין לי רצון לשום דבר, שום מוטבציה, אין לי חשק לדבר, אני בנאדם עם אינטלגינצייה גבוהה שזה הופך את הדברים ליותר גרועים, אני מבין כל דבר ובגלל שאני כזה, זה הופך אותי ליותר רציני, אנשים לא יכולים לפנות אליי, לדבר איתי, לתת לי טיפ בחיים האמיתיים. אני תמיד נראה עצוב, אני מרגיש שאני פוגע באנשים אחרים. דרך אגב המפקדים שלי נכנסו לדכאון בגללי! בגלל שאני לא מדבר, אני מכניס הכל לעצמי, אני לא יודע גם איך לתקשר גם אם אני ינסה.. פשוט חסר משהו אצלי בראש.. האנשים מסביבי חושבים שאני מסכן בגלל איך שאני נראה, שמעתי אנשים מגיבים "רואים עליו שממש כואב לו" או משהו כזה.. אני דוחס לעצמי את הדברים (שותק), כשצועקים עליי או משהו ואחרי זה חושבים שאני מסכן, הסברתי להם שיש לי בעיות נפשיות אז עכשיו הם מנסים להיות יותר טובים איתי... אבל זה רק נהיה יותר גרוע, הם לא כנים איתי, הם מנסים להיות נחמדים איתי ואני הורס את כל האווריה, אני לא מבין בגלל למה הצבא שולח אנשים עם בעיות כאלו לצבא!! אני ממש לא רוצה להרוס כלום, אני מרגיש שמישהו יתנקש בי בגלל מה שאני עושה, אני מרגיש שאני הולך לההרג אפילו. פרנויה פשוט.. תוהו ובוהו עובר אצלי בראש.

דברים שיש לי וקרו אצלי בעבר:
בעיות קשב וריכוז
התמכרות לפורנו קשה מגיל 14 (ניסיתי להפסיק אבל לא יכול במשך שנתיים)
אבא שלי הרביץ לי מגיל קטן מגיל 6 לפי מה שאני זוכר.. (לדוגמא אני זוכר ברחתי עם אחי כשהייתי קטן רחוק מהבית.. ההורים שלי חיפשו והם קראו לקרוביי משפחה, עשיתי להם פניקה בגלל שברחתי וחיפשו אותי מלא זמן.. כשמצאו אותי אבא שלי נתן לי עם חגורה ואחרי זה.. זה נמשך)

אני לא רוצה לעשות לאבא שלי שום דבר רע, אני אוהב אותו זה למה.. הוא מספק לנו אוכל והכל ואני לא רוצה שיקרה לו שום דבר רע למרות מה שהוא עשה לי וזה דפק לי את החיים. הוא לא שותה.. הוא פשוט בנאדם עצבני אבל יש השלכות למה שהוא עשה לי.. אולי זאת סיבה למה אני שותק וגדלתי כבנאדם עצבני.

אני לא יושן בלילות! אני יושן 3-5 שעות כל לילה, לפעמים 6! הסיבה היא בגלל שאני לחוץ! לפעמים אני לא יושן לילה שלם, גם קרה שלא ישנתי לילה.. ואז לילה הבא לא נרדמתי! אבל ישנתי שעתיים! הכל בגלל לחץ! אני לא רוצה לעלות על האוטבוס, אני מתפלל שהזמן יעבור, אני שונא לשבת בתחנה רק בגלל ה OCD יותר... פחות מהחרדה החברתית.. (זה התחיל כשהתגייסתי)

אם יש אנשים שיכולים להזדהות אז זה יהיה בסדר.

אני רוצה לברוח רחוק מכולם, להיות לבד. אני הולך לקבן עוד מעט ואני יסביר לו אבל אני פוחד שאני לא ידע מה להגיד, שאני יתקע, שאני יהיה מביך מבחינה חברתית בזמן הזה ואני ישפיע על הקבן עצמו.

מה לעשות? פעם לא הייתי כזה. אני יושב במחשב כל היום.....
פעם לא הייתי כזה, פעם הייתי עם חברים והכל, כל יום יוצא, מלא חברים ושמחת חיים. אחרי שהתחלתי לשבת במחשב שזה רק נהיה גרוע יותר, בכלל הפסקתי לצאת החוצה.. והמצב החריף. אני לא בטוח אם זה המחשב השפיע, אבא שלי אמר שזה המחשב הבעיה ולו הוא, דיברנו על מה שהוא עשה לי.. הוא מנסה לעזור לי בעצמו אפילו איכשהו. אולי משהו אחר השפיע עליי שהתחלתי להיות במחשב אבל אני לא יודע! בתכלס היה לי משמעם הרבה, הייתי מטורף בגלל שהיה משעמם לי, אחרי זה מצאתי את המחשב ולא הפסקתי לצפות בו! אבל לא בטוח אם זה בגלל שאתהבאתי במחשב או בגלל בעיות שאני לא מודע להם שהשפיעו עליי.

למישהו יש בעיות כמו שאצלי או שאני היחיד בעולם עם כאלו בעיות?