ראש השנה מתקרב.. כמו כל שנה אנחנו ניסע לעשות את החג אצל סבא וסבתא עם כל המשפחה המורחבת דודים ודודות. (אנחנו מתראים לעיתים רחוקות)
המצב שלי הוא כזה.. אני לא עובדת כבר כמעט שנה עקב דיכאון קשה שנכנסתי אליו לאחר שחזרתי מחו"ל. למרות שמבחוץ לא רואים עליי בכלל ונראה שהכל בסדר איתי, מבפנים מתחוללות הרבה סערות... אני לא עובדת, לא לומדת, לא עושה בעיקרון שום דבר עם עצמי. זה לא שאני לא רוצה, פשוט אין לי את המוטיבציה. הכל מרגיש כל כך חסר משמעות. ניתקתי קשרים מרוב החברים שהיו לי. נכנסתי למצב שקשה מאוד לצאת ממנו אבל אני מנסה.. מנסה שוב להרים את עצמי.
לאחרונה התחלתי לטפל בזה אצל פסיכולוג.
אני יודעת שהמשפחה הולכת לשאול אותי מה אני עושה כרגע, ואני גם יודעת שאין לי תשובה לתת להם. מה, אני פשוט אגיד "כלום"?
לא בא לי לקבל את המבטים השופטים האלה. הם לא יודעים עליי כלום. הם לא יודעים מה אני עוברת. מבחוץ זה נראה שהכל תקין אבל הם לא באמת יודעים עם מה אני נאלצת להתמודד. אני גם לא באמת הולכת לספר להם על כל זה... לא רוצה שיתחילו לרחם עליי או לדבר עליי.
כל בני הדודים שלי ממש מוצלחים.. הוציאו ציונים גבוהים בפסיכומטרי.. עובדים בעבודות נחמדות ולומדים לימודים גבוהים כמו ראיית חשבון ומדעי המחשב.. ורק אני מרגישה כמו הכבשה השחורה של המשפחה. אני מרגישה לידם ממש רע.... למרות שאני לא נופלת מהם בכלום. גם לי יש פוטנציאל להיות מוצלחת בדיוק כמוהם. רק שאין לי את הכוח בשביל זה....
איך נפטרים מהשאלות המציקות האלה? מה לענות להם כדי להשתיק אותם ושיעזבו אותי בשקט?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות