שלום לכולם,
אני חושבת שהבעיה שלי היא דיי נפוצה לבחורות בגילי. אתחיל ואציין את העובדה שאני בתולה. אני נמצאת כרגע בקשר (מזה כמעט חודש) עם בחור שלומד איתי, גדול ממני בכמה שנים טובות (אבל זה לא באמת מפריע לי כרגע). הרבה אנשים הרימו גבה על העניין הזה מכיוון שאנחנו אנשים מאוד שונים וגם בגלל הגילים (שלבים שונים בחיים, הוא אחרי צבא אני לפניי וכדומה).
התחברנו דיי מהר והאצנו את הקשר. לא שכבנו, אבל זה כמעט קרה (לא היה קונדום), ואני יודעת שזה עלול לקרות בקרוב. אנחנו עושים כל מיני דברים שעד עכשיו הביאו לשנינו סיפוק וזה דבר דיי חשוב (בטח שבכל שגרת החיים העמוסה שלנו כסטודנטים). הבעיה היא שאמנם אני כן מרגישה אליו חיבור, אבל אני לא מרגישה שאנחנו מתקדמים בקצב שהייתי רוצה. כאילו הכל קרה מהר מידי ואנחנו עדיין לא מכירים מספיק. יותר מזה, אני מרגישה שלקשר הזה אין עתיד. זה נובע בין היתר מהקטע שאמנם אנחנו נהנים להיות ביחד בסיטואציות אינטימיות, אבל אני לא בטוחה בכלל בשאר. למשל אני מרגישה שאנחנו לא יכולים לדבר ברמה אינטלקטואלית גבוהה, או שאם אני מדברת איתו הוא לא מצליח להבין אותי ולהפך, כי אנחנו אנשים מאוד שונים. הוא גם לא מאוד רוצה להכיר ולהתחבר לחברים שלי, דבר שיכול מאוד להפריע בקשר לטווח ארוך.
עד עכשיו כל מה שאמרתי פה אומר שאנחנו צריכים להיפרד, אבל ישנם שני צדדים למטבע. כשאני איתו אני מרגישה טוב עם עצמי. אני מרגישה שכיף לי, שאני מחוזרת. אני מרגישה גם סיפוק מיני שאולי אפילו יהיה יותר משמעותי אם נשכב. אני מרגישה שהגעתי לשלב מסוים בבגרות שלי שגורם לי כבר לרצות לעבור לשלב הבא - להיות עם מישהו בצורה רצינית שמתבטאת גם בסיפוק מיני אחד לשני. אני מרגישה שבאמת זה דבר שמתאים לי, ועצם העובדה שאנחנו ביחד ואני לא מרגישה אליו את מה שצריך להרגיש אלא רק רוצה להיות איתו בצורה מינית - גורם לי לחשוב שאני מנצלת אותו ומשהו פה מקולקל. כי אני כן רוצה כבר להכיר ולהתנסות בעולם הזה, ולא רק במה שמסביב, אלא בדבר האמיתי.
לסיכום, אשמח לשמוע את דעתכם...
מה הייתם מציעים לי לעשות? להשאר איתו? לשכב איתו או לא? אולי אני בכלל ממהרת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות