היי, אני כבר לגמרי אובדת עצות, אשמח לקבל עזרה ודעה אובייקטיבית מאנשים בנושא
יש לי חבר כבר שנה וחצי, הוא כל מה שחיפשתי בבחור, מתחשב, רגיש, משתף, אוהב, דואג. תמיד אני לפני הכל, כל דבר שקורה ישר ירצה לספר לי, אם משהו מפריע לו הוא אומר, באמת שאין לי תלונות. בחור מוכשר עם ראש על הכתפיים בעל עבודה מכובדת ומשפחה ממש נחמדה.
הבעיה שלי היא שביני לבינו הכל מעולה, אבל עם העולם החיצון ממש לא. חבר שלי בנאדם סגור, לא חברותי 'חברמן' כמו שאומרים, הוא לא יגיע למקום חדש וישר ידבר וירגיש בנוח, הוא פשוט יישב בצד בשקט מבלי לפצות את פיו, גם כשנעשה יציאה עם כל החברים הוא לא יחליף אף מילה עם מישהו, דבר שגורם לי ממש לאי נוחות גם כי אני מעמידה אותו במצב הזה וגם כי לא כיף לי שחבר שלי יושב בצד ולא מתחבר עם חברים שלי.
נמשיך בזה שהוא לא ידחוף את עצמו קדימה, כשהוא נמצא במקום שנוח לו הוא פשוט נשאר בו (דבר שיכול להיות בעייתי בעתיד) הוא היה באותה עבודה 4 שנים שלא קידמה אותו לשום מקום עד שאני הגעתי ולחצתי עליו להתפטר. תודות לזה היום תפסה אותו חברה מאוד מצליחה והוא התקבל לתפקיד מאוד נחשב.
חוץ ממני הוא לא היה עם אף אחת, שוב מהסיבה שהוא לא חברותי במיוחד ופשוט השלים עם העובדה שזה המצב.
קשה לי עם זה שאני יוצאת עם בחור שלא עושה צחוקים עם אחרים, שלא דומיננטי ויודע להסתדר בכל מצב, הוא חייב להיות מוכן מראש לכל סיטואציה אחרת הוא נלחץ בטירוף. בנוסף החברים שלו זה חברים מהילדות ובלשון המעטה אני אספר עליהם שהם כולם ללא יוצא מן הכלל עם הפרעה כזו או אחרת.. חברתית נפשית וכו'.
אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד איתי הוא מקסים ואין לי אף טענה בהחלט בחור להביא הביתה, מצד שני אני לא יכולה לצאת איתו עם חברים, באירועים אני לא מרגישה איתו בנוח. אני לא אוהבת להרגיש שאני מתביישת בחבר שלי, אני רוצה מישהו שאוכל להסתובב איתו עם ראש מורם ובגאווה.
אני יודעת שאני עוד צעירה, אבל אם לא הייתי מרגישה שיש לי 'נכס' בידיים לא הייתי מתלבטת בכלל.
אשמח לעצות :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות