רבים, נפרדים וחוזרים שוב ושוב, הקשר שלנו פוגע בחיי היום יום שלי!

שלום,
שמי טל, יש לי חבר כבר שמונה חודשים.
בשלושת השבועות האחרונים אנחנו רבים כל הזמן, נפרדנו וחזרנו כבר כמה פעמים כאשר בפעמיים האחרונות הפרידה היתה מצידו.
תמיד הייתי בחורה שמחזיקה גברים קצר, מנהלת את הקשר, מפוצצת באגו. מתחילים איתי מס' פעמים בשבוע, בחורים שווים, ולא בקטע זול.
לא רציתי את הקשר איתו. אבל הוא לא וויתר, ואני עברתי תקופה מאד קשה בחיים, אחרי חצי שנה הסכמתי, יצאנו, היה לא קל. הוא התגלה כבחור שכמו אף- פעם לא היה עם בחורה. לא רגיש, לא מבין, לא שם לב. הייתי בוכה בגללו פעמיים בשבוע, יש לציין כי הקשר היה מאד אינטנסיבי.
במהלך החודש האחרון התחלתי להבין כמה הוא חשוב לי וכמה אני אוהבת אותו. מעריכה את כל מה שהוא נתן בשבילי כדי שאעבור את התקופה הקשה הזאת, גם אם הוא לא עשה את זה הכי טוב שאפשר- אני יודעת שהוא בכנות ניסה בכל ליבו.
ירדתי מהמדרגה שהייתי עליה, לא אכפת לי כבר מי רודף אחרי מי, מי רוצה את מי, וגם לא אכפת לי להדחות. אני בשלב שאני עושה מה שאפשר כדי לגרום לקשר לעבוד.
במהלך הפרידות החזרות הוא היה אצלי, ישב, 3 שעות במיטה שלי והתלבט מה לעשות עם הקשר, לא איתי עם עצמו. אני ניסיתי לשכנע אותו, שיתפתי אותו ברגשות שלי.
ואז הוא הלך, שאלתי אותו אם הוא בטוח, ושלא יהיה עוד צ'אנס. הוא אמר שכן, הוא לא רוצה את הקשר איתי.
זה היה הערב הכי קשה בחיים שלי. מעולם לא בכיתי ככה.
ידעתי שזה נגמר.
ב7:00 בבוקר הוא מעיר אותי, מתקשר אליי בוכה, מצטער, רוצה לחזור.
לא יכולתי להגיב בכלל.
עברו ארבעה ימים, דיברנו, הבנו שאנחנו לא מתאימים, שוב הבנו שצריך להפרד כנראה או לחשוב. כמה ימים לאחר מכן הוא בא אליי שוב,מתלבט.
כמובן ששלחתי אותו החוצה.
יום למחרת בערב הוא מגיע עם פרחים ומתחיל לבכות לי בידיים.
לא ידעתי מה לעשות
בשלב הזה כבר הבנתי שהוא במשבר. החלטתי לסלוח לו.
מאז הקשר שלנו על סף השלמות, אנחנו בקושי רבים. תמיד נעים. הפגישות מתונות ולא עמוסות או אינטנסיביות. אני שומרת על עצמי.
אבל בכל ריב קטן או וויכוח, אני תמיד זאת שצריכה להסביר למה קשה לי לסמוך עליו, האמון שלי בו לא מושלם, ואני צריכה לבנות הרבה מהדברים מחדש, והוא צריך להקריב ולהתמודד כדי שזה יעבוד.

היום רבנו שוב. הוא דיבר על זה עם חבר שלו, לא איתי. כעסתי ממש. נפגעתי
דיברנו ובשלב מסויים הוא כ"כ כעס, צעק עליי, ואמר שהוא נשבע לי שהוא לא ידבר איתי. אמר ביי וניתק.
הייתי בהלם. הוא התקשר אחרי זה שוב ודיברנו קצת הוא אמר שהוא במשבר,שקשה לו, שהוא רוצה למות.. הוא הבהיר לי שאין לו כוחות נפש לתת יותר ממה שהוא נותן.
בזה זה נגמר.
אני מרגישה סמרטוט רצפה. יש לי מחר מבחן, אני סטודנטית בתוכנית עמוסה במיוחד עם שאיפות להמשיך באקדמיה, כבר חודש בתוך הסמסטר, על סף תקופת בחנים, וכל מה שאני עוסקת בו זה הקשר שלנו.
אני לא יכולה יותר. אבל אני כל כך אוהבת אותו...מה עושים?

תודה לעונים