לפני כ3 שנים נאנסתי ע"י קרוב משפחה שלי והחברים שלו.
האונס קרה כשהייתי בת 14, באותה תקופה זה לא השפיע עלי יותר מדי אבל בכל זאת נשלחתי לטיפול אצל פסיכולוג, הוא עזר לי מאוד ואמר לי שיכול להיות שלחוויה שעברתי יהיו השפעות עלי בעתיד ושאם זה קורה אני חייבת לחזור ולהמשיך את הטיפול. בחודשיים הראשונים של הטיפול נסגרתי מעט ולא דיברתי כמעט עם אף אחד חוץ מאותו פסיכולוג. אבל כשסיימתי את הטיפול חזרתי לעצמי. בערך שנה אחרי האונס מצאתי את עצמי שוכבת עם בנים ואני לא יכולה להפסיק עם זה, כאילו שאני צריכה את זה.
כשהחברות שלי גילו את זה הם החליטו שלא טוב להם בחברתי ופשוט התרחקו. ככה שיצא שאין לי חברים שלא מנסים להכניס אותי למיטה ואלה שמנסים מקבלים אז למה לא?
לא מזמן שמעתי שני "ידידים" שלי מדברים עלי והם דיברו כל כך לא יפה... זה כאילו שאני איזה חפץ או צעצוע זול שאפשר להשיג כל כך מהר. כשדיברתי על זה עם ההורים שלי הם החליטו שאני חייבת להמשיך עם הטיפול אבל אני לא רוצה!
זה לא שטוב לי עם איך שאני עכשיו, רע לי מאוד אבל אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג. זה גורם לי להרגיש דפוקה שצריכה שיתקנו אותה.
ההורים שלי ניסו להרגיע אותי מההתחלה שכל מה שקורה לי זה בגלל החוויה שעברתי אבל זה ממש לא מעודד אותי זה רק מחזיר אותי לדיכאון שהייתי שקועה בו בתחילת הטיפול.
אני מרגישה אבודה וחייבת עזרה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות