ערב טוב,
מבקשת את דעתכם :
אני עובדת כבר מספר שנים ובמסגרת התפקיד אני נפגשת עם לקוחות מבוגרים - קשישים
עושה זאת באהבה ובכייף ומשתדלת לתת להם שירות טוב ואיכותי.
אבל...
יש אחד שהוא "טיפוס " . זה מתבטא בכך שברגע שהוא מתיישב הוא דורש ממני להביא לו מים, לפתוח חלון/לסגור חלון (ודורש את זה בלי הפסקה כמו תקליט שבור חוזר על הדברים בלי סוף ואני מוצאת את עצמי מפרפרת סביבו כל פעם מחדש וכבר אין לי כח).
גם אם למשל אני מעדיפה לא לפתוח חלון - הוא לא יניח לי ולא יעזוב עד שאפתח חלון.
ממש רודן. זה לא משנה אם אני אביע את דעתי הוא רואה רק מה שמתאים ונוח לו.
בהתחלה גיליתי סבלנות והייתי אדיבה אבל בתקופה האחרונה נשברתי.
אני מרגישה שאני ממש על תקן משרתת קטנה שלו כשהוא בא למשרד וזה ממש לא תפקידי.
מעבר לכך, למעשה סיימתי את הקשר המקצועי במקרה שלו, אבל הוא טוען שיש עוד עבודה ודורש את עזרתי ושאבצע את תפקידי.
קשה לו לקבל שיש סוף לכל דבר וגם פניייתי לבוס לא עזרה.
הבוס יודע במי מדובר וגם לו כך נראה לא מתחשק להתעסק בדייסה הזו ומעדיף שאפתור את העניין בעצמי.
ניסיתי לדבר אל ליבו אין ספור פעמים, ניסיתי להיות קשוחה ולהציב גבולות ולהסביר לו שכבר אין לי איך לעזור לו אבל זה כמו לדבר אל הקיר.
הוא פשוט חוזר על מה שהוא רוצה (אני זקוק לעזרה אני לא יכול לבד) בלי סוף. זה מחרפן אותי.
והוא נדבק אלי ועושה את עצמו כנזקק כאשר הוא יודע שהוא לא זקוק לעזרה.
מתייצב אצלנו ודורש שאתפנה עבורו כאשר יש לי לקוחות נוספים הוא מציג לי ניירת שכבייכול לא טופלה , למרות שכן, והוא לא מפנים את העניין הזה.
לאחר כל פגישה איתו אני צריכה זריקת אנרגיה כי אני יוצאת עם כאב ראש היסטרי.
מרגישה שאני לא יכולה להמשיך כך עוד.
אני מאוד אוהבת את עבודתי ואת הלקוחות האחרים שבאים לקבל מענה, אבל המחשבה שאצטרך לראות את אותו לקוח ממש מעיקה עלי וגורמת לי לקשיי הרדמות בלילה.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות